פרידה

שאלה

אני בת 26 ועברתי כבר כמה וכמה קשרים. בכל פעם שהסתיים קשר שהוגדר בעיני כמשמעותי, בין אם על ידי ובין אם על ידי הצד השני (רח"ל :) ), ידעתי שהדרך הנכונה היא להביט לאחור ולבחון כיצד אני לומדת ומתפתחת מהנקודה הזו.

אבל למרות שעשיתי זאת, הלב עדיין נותר עם צביטה מסוימת, שנבעה לעיתים מעלבון מכך שהצד השני סיים את הקשר, או מכעס על עצמי על כך שהנחתי לקשר להימשך מבלי לראות את הבעיות שצצו במהלכו, לעיתים אלו פשוט רגשות שנותרו בי כלפי אותו בחור ואיני יודעת מה לעשות איתן כעת, ולעיתים זו תחושת תסכול על כך שנתתי מעצמי כל כך הרבה - לשווא...

ואז נכנס לפעולה מנגנון הגנה טבעי שלי - איתור כמה שיותר נקודות שליליות שהיו בקשר ובבחור, ביסוס ההנחה שהוא לא אדם שראוי לי כלל, עד שההערכה שלי כלפיו יורדת לחלוטין ואני רואה רק את התכונות הרעות שבו. לאט לאט אני מוחקת מהראש את הנקודות הטובות שהיו בקשר, מוכיחה לעצמי שהוא נפרד ממני כי יש לו בעיות עם עצמו ומונה אותן, וכשאני זו שנפרדתי ממנו אני מראה לעצמי שלא הייתה לי יכולת לראות את הכשלים קודם לכן משום שהוא סינוור אותי במילותיו הטובות ולא היה זהיר בלשונו, ועוד כהנה וכהנה דרכי פעולה מקוריות והרסניות, ובשורה התחתונה - מעמידה את כל הקשר שהיה לנו באור שלילי ביותר. זה סוג של פלסטר ללב שמסייע לי להבין שמוטב לי שלא להיות עם אדם כזה.

לאחר שהתהליך מסתיים אני מגיעה למצב שאין בי חרטות על עצם סיום הקשר בינינו, או רגש חיבה משמעותי כלפי הבחור, או כעס על עצמי (שכן אני לכאורה לא האשמה כאן). אבל כך יוצא שאני מביטה לאחור על הקשרים שהיו לי ורואה רק רע (למרות שעמוק פנימה - אם אחפור מספיק - אדע שזה לא מדויק), כי אם חלילה אראה טוב - אתגעגע, אעורר שוב את הרגש, אפקפק ואתלבט אם עשיתי את ההחלטה הנכונה... אינני חושבת שזו דרך פעולה מיטבית. כיצד ניתן להביט על קשרים שהיו בעבר באור נכון ובריא יותר? אור שיאפשר לי לראות בהם טוב מבלי לעורר געגועים?

תודה רבה.

תשובה