שאל את הרב

פעילות מעורבת בנים ובנות

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 01/04/06 23:19 ג בניסן התשסו

שאלה

שלום וברכה!

אני מחנכת באולפנית ידועה בארץ והייתי שמחה שלא לחשוף את המקום או השם, סליחה!

מטרידה אוצי העובדה שאתה ורבנים אחרים טובים ונפלאים ומקובלים בדורינו עומדים מאחורי פעילות מעורבת של בנים ובנות יחד בתנועות הנוער השונות. האם זה לא נוגד את רוח ההלכה? או שמא את ההלכה ממש? האם כך נהגו אבותינו??? והאם הדבר לא שם את ילדינו/ חניכינו/ תלמידנו הירים והיקרות בנסיונות שהרי בוודאות שלא יעמדו בהם ושלא עומדים בהם, גם אני הייתי חניכה בבני עקיבא וראיתי את מבחן המציאות הכושל, ה'ערבוב' בין המינים גרם נזק עצום שאולי הרבנים בדורנו אחראים לו?????

אשמח לקבל תשובה עניינית ואפילו עם מקורות לעיון.

תודה, אור וברכה

חג כשר ושמ

תשובה

שלום וברכה
יש עמדות שונות בעניין זה בציונות הדתית.
לפני שנים כתבתי דף המבטא את עמדתי בעניין.
אני מפרסם אותו כאן, אם כי קשה לעשות זאת באופן מלא:
בס"ד
על החברה המעורבת

מבוא קצר:
הבנה בתורה זו נכתבת לאור בקשות חוזרות ונשנות להעמדת משנה סדורה של תנועת נוער מעורבת צנועה. היא פורשת בראשי פרקים את היעדים בענייני הצניעות שעל התנועה להעמיד לעצמה לאור התורה והמצוות. ברם, בראש הדברים מצוי גם חוסר נוחות עמוק מהעובדה כי זה הנושא בו דנים בכל עת שמדברים בו על התקדמות דתית ורוחנית, בעוד שנושאים אחרים מוזנחים. עצם העובדה שאין כמעט מפעל של התנועה שלא סובבים סביב עניין זה צריך להדאיג את כל מי שדבר אלוקים נגע בליבו, ולהצטרף לצורך להאדיר תחומים נוספים בתורה שהם בבחינת מת מצווה.
ברם, חשיבות הצניעות והטהרה בישראל היא העומדת בבסיס הדברים. בין השורות מסתתרת זעקה גדולה על גדרי צניעות שאין אנו מתקדמים לעברם, דווקא משום שאנו מקדישים את הזמן לנושא הלא נכון, ומפקירים את החשיבות הגדולה של הקדושה.

א. נצטווינו בתורה לא תקרבו לגלות ערווה, ומכאן למדו חכמים שלא רק ביאה על ערווה אסורה כי אם גם קירבה אליה. בשל כך פסק הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כג פסקים כיצד יש להתרחק מן הנשים, והשולחן ערוך בעקבותיו בסימן כא באבן העזר פסק כי יש להתרחק מהנשים מאוד מאוד.
ב. פסקים אלה חייבים להיות נר לרגלה של תנועת נוער דתית. ברם, אין הם מחייבים תנועה נפרדת, בדיוק כשם שהלכות לשון הרע אינם מחייבים את אי קיומה של חברה, אף על פי שקשה להצביע על שיחה שאין בה לשון הרע. כך גם הלכות אחרות אינן באות לבטל את החיים. הלכות אלה מחייבים את לקיחת החברה הנורמאלית ועיצובה לאור גדרי ההלכה.
ג. לפיכך, החברה המעורבת הצנועה היא הדרך הראויה לחיות בה במציאות ימינו, בה אין מתחתנים בגיל העשרה.
ד. מעבר לכך, גם מבחינת המציאות אין זה נכון כי יש להפריד את התנועה, בעיקר במציאות הנוכחית בה יש אלטרנטיבות למעוניינים בהן (עזרא ואריאל). הסיבות לכך הן:
1) בסך הכל, החברה הדתית לאומית יכולה להתגאות בקדושת חיי המשפחה שבה לאור המציאות הסובבת בעולמנו. זה הושג בדרך הקיימת וכלל אינו מובטח בהפרדה.
2) הפרדת התנועה תרחיק ממנה אחוזים ניכרים. למעשה, הבנים והבנות ימשיכו להיפגש, אך לא בבני עקיבא כי אם במקומות אחרים, ומה הועילו חכמים בקלקולם ?
3) לא ניתן לקיים חברה נפרדת כאשר גיל הנישואין הולך ועולה.
4) לא הוכח שבחברה נפרדת יש פחות בעיות על רקע מיני, או שהחילון בה קטן יותר.
5) חברת המבוגרים היא מעורבת, ועל חברת הילדים להכין עצמה לחיים אלה.
ה. בני עקיבא משלמת מחיר יקר בתחומי הצניעות בכך שהיא עוסקת בשאלת החברה הנפרדת כבר עשרות שנים, ובשל כך אין היא מקדמת את הצניעות באמת, ואלו המחירים:
1) לא ניתן לקיים תנועת נוער כאשר המסר המרכזי העולה בה הוא שהיא בדיעבד. מכל עבר משודר מסר תורני כי בעצם על בני עקיבא לפעול לחיסולה של המציאות כיום. הדבר מביא נזק רוחני עצום, וחיים מתמידים בהכרה שמדובר בחטא.
2) בני עקיבא אינה ממקדת את פעולותיה העיקריות בניסיון המתמיד להיות צנועים יותר במסגרת הנתונה, ועל ידי כך הצניעות מופקרת (ראה להלן). המציאות של היום אינה טובה דיה, אך לא עוסקים בתיקונה כי אם בויכוח העקר על ההפרדה.
3) עצם העיסוק המתמיד בשאלה זו הוא דבר שאינו צנוע, ונראה כי הוא משמש תחליף ל"עריות הקודש".

ו. המציאות בבני עקיבא צריכה שיפור משמעותי ביותר, ועל הסניפים כולם להעמיד את ההתקדמות בצניעות כאחד היסודות הגדולים שבהם.
על כן, על התנועה להעמיד לה ארבעה יעדים להתקדמות בתחום הצניעות:
1) הוצאת "שומר נגיעה" מהלקסיקון. הגדרת מי שאינו נוגע בבני המין השני כמיוחד, תחת כותרת של תואר "שומר נגיעה" נותנת למעשה לגיטימציה למי שאינו, ואף קובעת אותו כנורמה. בני עקיבא צריכה לפעול בפעולה חינוכית עמוקה להוציא מאוצר המילים וההתנהגות מגע בין המינים.
2) שמירה קפדנית על דיני ייחוד, שהם יסוד מוסד בשולחן ערוך.
3) לבוש בצניעות - הן צניעות מינית, הן זו של שפת הגוף, הן זו של עושר מופגן ומופרז והן זו של משיכת תשומת לב.
4) התקדמות מתמדת בכובד ראש שבין המינים, וחיפוש אחר דרכים נוספות להפוך באופן פנימי את החברה המעורבת ליותר צנועה. ניסיונות שונים בסמינריונים להביא את אלה לידי ביטוי הם ניסיונות חיוביים ביותר.
ז. העיסוק בארבעת יסודות אלה, בלימוד הלכה וקיומה, במאמץ מתמיד לקדם את התנועה לעבר שמירתם ובמערכת חינוכית סביבם הוא המימוש של קדושת ישראל וטהרתם בזמן הזה.




בשולי העניין רק אומר שקשה לאמוד היכן יצא הנזק היותר גדול בתחום המינים: האם בניסיון לכפות דבר שאינו אפשרי וגם אינו הכרחי כאמור על פי ההלכה, או בחינוך לצניעות אמיתית. אולי הרבנים בדורנו אחראים להצלחה היחסית העצומה בתחום החינוך לצניעות, וב"ה במשך עשרות שנים מוקמים בתים קדושים וטהורים בישראל בזכות חינוך זה שנעשה על ידי הרבנים ????



כל טוב

כתבות נוספות