שאלה
כבוד הרב שלום
אנו מתפללים במניין מצומצם בו חברי ואני משמשים כחזנים.
לפני כחודש חברי החליט לא להגיע לביה"כ מפני שלדבריו אחד ממתפללי ביה"כ אינו שומר שבת.(מדובר באדם בשנות החמישים לחיו המכיר היטב את התפילות, טעמי המקרא ,והקריאה בתורה והוא ואביו המבוגר הם מותיקי ביה"כ כאשר האב הוא אדם ירא שמים ובקי בהלכות ובתפילה בודאות) לגבי הבן אין שום סימוכין לחשד של חילול השבת למעט מה שאומר חברי.
חוסר הגעתו לביה"כ מטיל עלי את כל כובד התפילה ועוד גם מהוה בעיה וחוסר במניין דבר שעלול לגרום לסגירת ביה"כ.
ניסיתי לדבר עם חברי לחזור בו ולהסביר לו כי אין זה מתפקידינו לבדוק מה עושה אדם זה בביתו ומי שמאנו לשופטים מלפסול אדם לתפילה עליה לתורה והשלמת מניין אך הוא בשלו.
אבקש מכבודו לתת תשובתו בנושא זה על מנת שאני ידע כיצד עלי לפעול אולי אני הטועה והמטעה.
בתודה
תשובה
ב"ה
שלום.
יישר כוחך על שאתה משתדל להקים עולו של מניין ולוקח אחריות לדחוף קדימה ולפתח.
ואתה מבין ש[הגדרת מניין זה לא 20 רגליים אלא לב אחד.] כי אם יש 20 רגליים ואין לב אחד אז התפילה לא מתקבלת!!! ורחמנא ליבא בעי.
חברך לא פועל נכון ופועל בניגוד להלכה .ומאוד יתכן שהתגובה שלו מעידה כאלף עדים שמשהו אצלו השתבש שהרי "כל הפוסל- במומו פוסל" ויתכן שעיניין זה רגיש אצלו"יושב על עניין רגשי בלתי פתור" . שהרי מי שמגיע לבית הכנסת מרצונו ללא שכפו עליו הרי שיתכן שמעלתו גדולה יותר שאשר מעלתו של רב חסיד וצדיק שיתכן שבאותן שניות מועטות שהוא בדרך לבית הכנסת הוא [הרהר תשובה בליבו] וזה הופך אותו ל[בעל תשובה] ומקומם של בעלי תשובה גבוה יותר ממי שהוא לא בעל תשובה.
וראה מה מעלת הרההור תשובה שיכול להפוך את האדם ל[רבי] מסופר בתלמוד הבבלי במסכת ע"ז דף י"ז "אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה.....הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת."
וכלל ישראל מוחזקים כצדיקים וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. אז מה השאלה?
ובכל זאת אכתוב לך מעט מהמקרות :
כיצד ניתן לקבוע מי צדיק ומי רשע? אין בידנו את היכולת לקבוע מי צדיק ומי רשע.
מכירים אנו את שיטות השונות בהלכה כיצד להתייחס למי שאינו שומר תורה ומצות בימינו בשו"ת בניין ציון סימן כג' הגדיר אותם כתינוקות שנשבו והרב קוק זצ"ל שכתב "הפושעים שמתחברים באהבה אל ענייני כלל ישראל וארץ ישראל, נפשם יותר מתוקנת מנפשם של שלומי אמוני ישראל שאין להם היתרון הזה, ולעומת זאת, שלומי אמוני ישראל הינם יותר מתוקנים ברוחם" ומכירים אנו את דברי הגמרא במסכת ברכות דף נ"ז על הפסוק בשיר השירים כפלח הרימון רקתך – [ "אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון." ]
על הפסוק "בנים אתם לד' אלהיכם" שמופיע בספר דברים י"ד אומר רבי יהודה: "בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים, אתם קרויים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים, אין אתם קרויים בנים" אבל רבי מאיר אומר: "בין כך ובין כך קרויים בנים, שנאמר: בנים סכלים המה (ירמיה ד כב), ואומר בנים לא אמון בם (דברים לב כ), ואומר: זרע מרעים בנים משחיתים (ישעיה א ד), ואומר: והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי (הושע ב א)" (שם). הגמרא שם במסכת קידושין דף לו מסבירה שלא רק בנים סכלים, כלומר בורים, תינוקות שנשבו נקראים בנים, אלא גם בנים אשר לא אמון בם, אפיקורסים, ואפילו בנים משחיתים שעובדים עבודה זרה. ושמא תאמר שהם בנים רשעים ?על כך משיבה הגמרא שהם נקראים "בני אל חי" .
רבי אברהם אזולאי שהיה תלמידו של רבי חיים ויטאל מצפת וסבא רבה של מרן החיד"א כותב בספרו "חסד לאברהם" את הדברים הבאים[ "כל הדר בארץ ישראל נקרא צדיק, הגם שהוא אינו כפי הנראה לעיניים, כי אם לא היה צדיק, היתה הארץ מקיאו,] כמו שכתוב ותקיא הארץ את יושביה , וכיוון שהארץ אינה מקיאו, בהכרח הוא שנקרא צדיק [ואף שהוא בחזקת רשע]" (חסד לאברהם, מעין שלישי, עין הארץ, נהר יב).
כותב הרב שלמה אבינר בשו"ת שאילת שלמה כדברים האלה "אין אפשרות לעשות חלוקה קווית: אלה חרדים ואלה חופשים, אלה דתיים ואלה חילוניים, אלה צדיקים ואלה רשעים - אלא יש לדון כל אדם לגופו של עניין. למשל, אם פלוני מקולקל בענייני כשרות, לא נאכל אצלו, אך אם הוא מתוקן בענייני כספים נעשה איתו עסקים. ויש אדם יותר מתוקן בכשרות, אך מקולקל בענייני כספים. שלישי מקולקל בשניהם ורביעי מתוקן בשניהם. כל חתך ציבורי הינו מלאכותי ובלתי צודק.
בימים קדומים לא השתמשו בביטויים דתי-חילוני, אלא צדיק-רשע. ה"רשע" הוא לא אדם שאינו מקיים מצוות במובנן ההלכתי. הוא אדם שהורשע בעניין מסוים, כל זמן שלא תיקן וחזר בתשובה. ה"צדיק" הוא אדם שהוצדק בעניין מסוים. אדם יכול להיות רשע בעניין אחד וצדיק בעניין שני. הרמב"ם כותב שכל אדם נידון על פי רובו: רובו מצוות - צדיק, רובו עברות - רשע (הלכות תשובה ג א). יתכן אדם המכונה דתי, אך רובו עברות, לכן ייקרא רשע. וייתכן אדם המכונה חילוני ורובו מצוות, על כן ייקרא צדיק. די בכל זה כדי לברר שהחלוקה בין דתיים לבין חילוניים אינה כל כך הלכתית, אלא בעיקרה חברתית. "
ושמואל הנביא בבואו למשוח מלך על עם ישראל הלך בתחילה על פי מראה עיניו ובחר באדם שהוא מאוס בעיני אלוקים וכך נאמר בספר שמואל א' פרק ט"ז
(ו) וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב .
סוף דבר אחי היקר אל תירא ואל תחת. ואם חברך לא מסכים לנ"ל "התרחק משכן רע.." ותמצא עשירי למניין שיבין שהגדרת מניין זה לא 20 רגליים אלא לב אחד.
בהצלחה,
עוזיאל אליהו,
.