שאלה
תוכל לפרט לי קצת על על מגילת אסתר
תשובה
יש כל כך הרבה הסברים ופירושים על מגילת אסתר בהלכה בגמרא וכדו' אכתוב לך מעט.
----
בס"ד
פירושים על מגילת אסתר
"מגילת אסתר"
למה זכתה אסתר שתקרא מגילה על שמה? הרי גם בזכותו של מרדכי היה הנס?
הגמרא מספרת על ויכוח שהיה בין חכמים לאסתר המלכה. שלחה להם אסתר לחכמים: "קבעוני לדורות" קבעו את חג פורים כחג לדורות. אך חכמים חששו מכך בגלל היות עם ישראל בגלות באותה תקופה ואמרו לה: "קנאה את מעוררת עלינו בין האומות" שמא דבר זה יקומם את אומות העולם כנגד עם ישראל שיאמרו שאנו חוגגים על מפלתם. אמרה להם אסתר הלא הסיפור מפורסם בכל העולם, כתוב בדברי הימים למלכי מדי ופרס, ואם כן אין חשש נוסף בקביעת חג פורים ובכתיבת המגילה. קיבלו חכמים את טענתה וקבעו את חג הפורים לדורות לכן נקראת המגילה על שמה.
*****
ועוד סיבה מפני מה נקראת המגילה על שמה של אסתר?
מספרת הגמרא על ויכוח נוסף שהיה בין חכמי ישראל לאסתר, שביקשה אסתר שהמגילה תכלל בתוך כ"ד ספרי הקודש של התנ"ך. וכך אמרה להם "כתבוני לדורות" שהרי יש בו מצוות מחיית עמלק. אמרו לה: הרי ממלחמת עמלק מוזכרת פעמים בתורה ופעם במלחמת שאול בעמלק. וכתוב "שלישים" - ולא רביעים.
אמרה להם אסתר מלחמת עמלק שמוזכרת בתורה נחשבת פעם אחת, והשניה של שאול והשלישית היא שלי. וקיבלו חכמים את דעתה לכך נקראת המגילה על שמה.
*****
ועוד סיבה מפני מה נקראת המגילה על שמה של אסתר?
מקריאת המגילה עולה כי התפילות שגרמו בסופו של דבר את גאולתם של ישראל היו ביוזמתה. גם זכתה בתפילותיה לרוח הקודש שבה בסופו של דבר נכתבה המגילה לכך נקרא על שמה.
*****
ועוד סיבה מפני מה נקראת המגילה על שמה של אסתר?
כי הגאולה המתוארת במגילה היא בדרך של הסתר פנים, שאין מוזכר שמו של הקב"ה ולא ניכר נס גלוי רק נס נסתר.
והגמרא אומרת שנס מסוג זה נרמז בפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני" והוא רמז לגאולת אסתר מן התורה. והסביר הרמב"ן שם שכוונת הפסוק שהגאולה תהיה "לא כמסתר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו, ומצאום רעות רבות וצרות. רק שיהיו בהסתר פני הגאולה".
לכן נקראת "מגילת אסתר" על שמה להורות שהגאולה היתה בהסתר כשמה של אסתר.
*****
חכמינו אמרו שהמקור לקריאת מגילה מן התורה הוא מהפסוק "כתוב זאת זכרון בספר ושם באזני יהושע, כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים".
אומרת הגמרא במסכת מגילה: "כתב זאת" - מה שכתוב כאן, "זכרון" - מה שכתוב במשנה תורה, "בספר" - מה שכתוב בנביאים, דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר: "כתב זאת" - מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, "זכרון" - מה שכתוב בנביאים, "בספר" - מה שכתוב במגילה.
בכל מקרה רואים שיש דמיון בין המקרים.
בתורה: "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" - בא עמלק מפני שרפו ידיהם מהתורה.
בכתובים זו המגילה: "ויבא המן"- מפני שנהנו מסעודתו של אחשורוש.
וכיצד נצלו?
בתורה על ידי תפילותיו של משה וידיו שהיו פרושות לשמים.
ובכתובים-במגילה ע"י "צום בכי ומספד" תענית ותפילה שק ואפר וחזרה בתשובה. אך בנביאים שלא עשו כך, לא זכו לקיים את המצווה כדבעי והורד שאול ממלכותו.
לכך באה אסתר נכדתו של שאול המלך, לתקן פגם זה על ידי התפילה.
***
חכמינו במדרש אמרו: (שמות רבה פרשה לח)
א"ר שמעון בן גמליאל גדולה חיבתן של ישראל שהקב"ה משנה סדרי בראשית בשביל טובתן שהוא מוריד להם מן מן השמים ומעלה להם מן הארץ טל . כיון שראה משה מתן שכרן של צדיקים אמר להם "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'" - בני אדם שהן משתמשים בהקב"ה. "מגן עזרך" - כנגד אברהם."ואשר חרב גאותך" - כנגד יצחק שפשט צוארו כנגד החרב. "ויכחשו אויביך לך" - כנגד יעקב שנאמר "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו". "ואתה על במותימו תדרוך" - בימי מרדכי שנאמר "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס".
מי גרם למרדכי לבא לידי הגדולה הזאת?
שהיה מתפלל בכל שעה שנאמר "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה". מאחר שראה עצמו בגדולה, לא הגיס לבו ולא עמד מן התפלה. אלא "וישב מרדכי אל שער המלך". אע"פ שהמן הרכיבו על הסוס ברחוב העיר ועשה לו את כל הכבוד הגדול הזה. ואע"פ שהמן חזר אל ביתו אבל וחפוי ראש, לא התגאה מרדכי ולא הפסיק תפילתו כיון שעם ישראל היה עדיין בצרה, וצרת ישראל היתה על ליבו. לכן זכה ונאמר בו "ואתה על במותימו תדרך" שזכה לראות מפלתם של רשעים וגדולתם של ישראל.
מצוות קריאת מגילה היא מכלל החיוב של "זכור את אשר עשה לך עמלק". וצריך תמיד לכוון בקריאת המגילה לקיים מצווה זו.
ועיקרה של מצווה זו הוא כדברי הרמב"ן: "לא לשכוח מה שעשה עמלק. עד שנמחה את שמו מתחת לשמיים. ושנספר זאת לבנינו ולדורותינו לומר להם - כך עשה הרשע לפיכך נצטווינו למחות את שמו".
"להביא את ושתי המלכה":
ויכוח היה בין אחשורוש לושתי- מי מכובד יותר ממי?
אומר אחשורוש "להביא את ושתי המלכה" - להדגיש לה שקודם את "ושתי" ורק אח"כ את "מלכה".
אך ושתי מסרבת לבא "ותמאן המלכה ושתי לבא" כיון שקודם לכל היא "המלכה" ואחר כך היא "ושתי". היא מלכה לפני היות אחשורוש מלך, כיון שהיא בת מלכים, והוא עלה למלכות מאשפתות.
לכן כתוב "ויקצף המלך מאוד וחמתו בערה בו".
"המלך מהודו ועד כוש".
ומי המליכו?
הוא השתלט על המלוכה, הוא המליך את עצמו. לכך כתיב "המלך".
ידע אחשורוש שאין לו יחוס של מלכים ואין סיכוי שיבחר למלך. לכן השתלט על המלוכה והמליך את עצמו על כל המדינות.
"בשנת שלוש למלכו עשה משתה" - ולעומתו "גם ושתי המלכה עשתה משתה".
ושתי עשתה משתה כמו אחשורוש - אותו סגנון.
משתה אחשורוש כלפי חוץ נראה משתה תמים אך מטרתו הפנימית היתה מושחתת. כלפי חוץ "עשה משתה לכל שריו ועבדיו" ולכן בפסוק לא כתוב מטרתו השלילית. אך בכמה מקומות נרמז שמטרתו היתה לחגוג את חורבנו הסופי של בית המקדש, את העובדה שעברו שבעים שנה והוא לא נבנה.
גם ושתי שתה משתה נשים תמים, אך מטרתה היתה לדבר עבירה להחטיא את בנות ישראל בחילול שבת ובפריצות להעבידן ערומות.
לכך נאמר "גם ושתי המלכה ישתה משתה נשים". גם - באותו סגנון.
"וכל זה אינו שווה לי"
המן שרואה את מרדכי יושב בשער המלך כועס מאוד. נכנס לביתו מדוכא ומחכה למעט עידוד מאשתו. אך זרש הרשעה רק נותנת עצות, היא מציעה "יעשו עץ גבוה". ידיה של זרש נשארות נקיות. היא לא רוצה להסתבך עם מרדכי. היא אינה עוזרת לו. היא לא מוכנה לעזור לבעלה במעשה.
ובאמת המן עובד לבדו "ויעש העץ".
כי מי שרע לאחרים, רע גם לבני משפחתו.
"והמן נדחף אל ביתו"
המן הכיר היטב את אשתו ובשעתו הקשה הוא לא רצה לבא לביתו כדי שלא יוסיפו מכה על מכתו לכן כתיב "והמן נדחף אל ביתו".
המן נחל מפלה קשה בבית המלך. הוא נכנס לביתו מדוכא ומחכה למעט עידוד מאשתו אך זרש הרשעה מתאכזרת אליו בשעתו הקשה.
הוא התבזה לפני כל יושבי עיר הבירה. מרדכי שנוא נפשו עולה לגדולה והיא, זרש, מכשילה אותו כדי שיפול עמוק יותר.
"אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפל תיפול לפניו".
וזה כאבו הגדול ביותר של המן, יש לו אויב בביתו השמח במפלתו.
"אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה"
משנת שבע למלכות אחשורוש עד שנת שתים עשרה למלכותו. שומרת אסתר סוד, והמלך לא מצליח לגלותו. איך אסתר מצליחה לשמור סוד חמש שנים?
אלא שאסתר במשך חמש שנים אלו לא הלכה אל המלך מיוזמתה אפילו לא פעם אחת, כדי לא להעמיד את עצמה בנסיון. כל פעם שהיא הלכה אל המלך, היא הלכה כאשר נקראה בעל כורחה שלא מרצונה. וכיוון שכל מי שמתאמץ מלמטה, מסייעים אותו מלמעלה. סייעו אותה שתצליח לשמור על מאמר מרדכי.
רק כאשר היתה גזירה על ישראל, הולכת אסתר מיוזמתה אל המלך, ואז גם היא מספרת לו על עמה.
"וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו"
כל צום הרי הוא ללא אכילה ושתיה. אם כן מהי התוספת אל תאכלו ואל תשתו?
אלא שהמן הפיל פור בשלושה עשר לחודש הראשון. זאת אומרת בי"ג ניסן. למחרת בי"ד ניתנה הדת בשושן. שלשה ימים התענו (יד טו טז) ובט"ז בערב נתלה המן.
ומכיוון שבט"ו ניסן חל חג הפסח, יוצא שעם ישראל התענה בליל הסדר, לא אכלו מצה שהיא מצוה מהתורה. ולא שתו ארבע כוסות יין שזו מצוות חכמים. לכן הוצרכה אסתר להדגיש "אל תאכלו ואל תשתו".
ומרדכי עשה ציווי אסתר כדכתיב "ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר צוותה עליו אסתר". שהעביר יום ראשון של פסח בתענית (מגילה ט"ו).
"ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה".
אסתר שולחת את התך למרדכי לברר את סיבת הגזירה על ישראל.
"מה זה ועל מה זה." - מה הגזירה ועל מה היא באה.
מה הגורם לאסון הנורא העומד להתרחש?
וכשהיא שומעת מהו החטא של ישראל, היא מיד מצווה לתקן אותו:
החטא
הכפרה
* שמא אכלו מסעודת אחשורוש.
* "צומו עלי.. שלשת ימים לילה ויום.
* שמא השתחוו לצלם.
* יקבלו עליהם את התורה מחדש.
* שמא ישנו פירוד בעם ישראל.
* "לך כנוס אל כל היהודים".
ומרדכי שומע בקול אסתר.
"צומו עלי" - ביו"ט ראשון של פסח.
ומי התיר למרדכי לבטל מצוות עשה ולצום בליל הסדר?
חכמינו אומרים שמותר בהוראת שעה לעבור על דבר מהתורה כמו שאליהו הקריב בהר הכרמל. כך גם מרדכי ואסתר שהיתה להם רוח הקודש התירו בהוראת שעה שלא לאכול בליל הסדר לצורך הצלת עם ישראל. ואע"פ שלכאורה היו יכולים לדחות את הצום לאחר כך. לא סמכו על כך כיוון שמצווה הבאה לידך אל תחמיצנה. ובעיקר מפני שחששו שמא יגיעו האגרות לאיזה מקום, והגויים יהרגו ביהודים מיד כי יחשבו שהותר דמם ולא יחכו לשנה הבאה כמו שנצטוו באיגרות של המן.
"צומו עלי"
גם רבקה שמצווה את יעקב אומרת לו את המילה "עלי" - "עלי קללתך בני". ומסביר שם אונקלוס: "עלי אתאמר בנבואה" -לי נאמר בנבואה שתלך לקבל את הברכות. כך גם כאן לאסתר נאמר ברוח הקודש שיצומו בליל פסח.
"בכל עיר ועיר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב"
והלא אין חג פורים יום טוב?
אלא שאותו דור עשה אותו יום משתה ושמחה ויום טוב על הנס הגדול שנעשה להם. ואחר כך נשאר חג בלי יום טוב.
ולכן כשמצווה מרדכי לדורות הוא אומר: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". ולא מוזכר יום טוב.
ויש מפרשים שגם כיום פורים הוא יום שטוב לכל ישראל כיוון שיש ביום זה הרבה שמחה וגמילות חסדים "משלוח מנות" "צדקה" "מתנות לאביונים". - אין לך יו"ט גדול מזה.
"וכלים מכלים שונים"
אותו רשע הראה לכל אורחיו במשתה שלו את כלי בית המקדש. כמו כן שאחשורוש הראה לאורחיו את "יקר תפארת גדולתו" וחכמינו אומרים שאחשורוש הראה את עצמו לאורחיו בבגדי כהן גדול.
ועל זה נענשו בני ישראל. כי אף על פי שהאוכל בסעודה היה כשר "כרצון איש ואיש" כיוון שזו היתה שמחה על חורבנו של עם ישראל - מי שנהנה מזה חוטא חטא עצום, ולכך נגזרה עליהם הגזירה.
"לתלות את מרדכי על עץ אשר הכין לו"
המן הכין את העץ לו - לעצמו.
ומנין אנו למדים? בגמרא (ביצה ב') למדנו שכל דבר שבקדושה צריך הכנה. שנא': "ויכינו את אשר יביאו".
תליית מרדכי אינה מצווה ואינה צריכה הכנה, אבל תליית המן היא מצוה מן התורה "מחה תמחה את זכר עמלק". ולכך היא צריכה הכנה. לכן נאמר "אשר הכין לו" למצוה החשובה לו הכין. "ולו הכין מוות חציו לדולקים יפעל בור ככה ויחפרהו "יפול בשרות יפעל".
"ומשלוח מנות איש לרעהו"
כנגד עלילתו של המן הרשע שהעליל על ישראל שהם מפוזרים ומפורדים. תיקן מרדכי לישראל שישלחו מנות איש לרעהו כנגד דברי המן.
"ביום השביעי כטוב לב המלך ביין"
חז"ל אומרים שכישראל אוכלין ושותין, מיד מתחילים בדברי תורה ותשבחות. אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תפלות".
אם כן נשאלת השאלה, אם כך דרכם של ישראל, כיצד השתחוו לצלם בימי נבוכדנאצר. כיצד נהנו מסעודתו של אחשורוש?!
אלא שישראל טעו. הם חשבו כיון שזהו סעודת מלך - "דינא דמלכותא דינא" וחייבים לקבל מאמר מלך. אך ההלכה לא כך. אין דין מלך בשר ודם מבטל דין תורה דין מלכות שמים.
"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".
המן ידע שאם ילמדו בני ישראל תורה, ישמרו שבת ויום טוב, ימולו בניהם ויניחו תפילין - הם ינצלו מאויביהם. גזר המן עליהם שלא יקיימו מצוות אלו, לא ילמדו תורה ולא ימולו בניהם ולא יניחו תפילין.
בשעה שניצלו בני ישראל, התבטלו גזרתיו של המן וקיימו היהודים אורה - תורה. ששון- מילה. ויקר-תפילין (רש"י).
"וששון ויקר"
ששון-זו המילה. ומהי שמחה אצל מילה?
ברית מילה - זוהי ברית קודש, אות על הקשר בין ישראל לה'.. שמחה של ישראל שהברית עם אבינו שבשמים קיימת לעולם.
עמלק והמן קנאו בברית זו.. עמלק נלחם במדבר כנגד ברית המילה "ויזנב בך" - שהיה חותך מילות של ישראל וזורקן כלפי מעלה "להראות להקב"ה שחלק מעם ישראל לא נימול במדבר.
לכן כשנוצח המן היתה ליהודים "אורה ושמחה וששון"
המן ממשיך דרכו של עמלק ונלחם בברית עולם בין ישראל לאבינו שבשמים. אך עם ישראל לא ויתרו על מצוות המילה והמשיכו לקיים אותה ובשממחה. על כך אמרו חז"ל "כל מצוה שקבלו עליהם בשמחה, כגון מילה, עדין עושין אותה בשמחה". וזה מה שכתוב "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".
"ליהודים היתה אורה ושמחה".
המן הרשע לא היה טיפש, הוא ידע את כוחם של ישראל בתפילה ובלימוד תורה, כח שיכול לבטל את הגזירה וניסה לעקור את התורה מישראל בתחכום.
אילו היה בא המן ואוסר על ישראל ללמוד תורה היו ישראל מיד חוגרים כנגדו ומתנגדים לגזרתו. כי היו יורדים לסוף כוונתו. מה עשה המן?
הוא לא אסר לימוד תורה במפורש. הוא גזר נגד תורה ומצוות בדרך עקיפה שלא ירגישו בזה. הוסיף להם צרות, הטריד אותם בדברים שונים כדי לבטל מהם לימוד תורה. לכך לא כתובות גזרותיו בפירוש במגילה וגם חזרת לימוד התורה רק נרמזת ולא נאמרת במפורש. אמר רב יהודה "אורה- זו תורה". (מגילה ט,ז).
"ונהפוך הוא" (ט', א').
בנס פורים היה נס מיוחד. נס נסתר חשוב מאוד. אצל עם ישראל חל מהפך. עד עכשיו קיימו ישראל את התורה בכפיה ללא שמחה. ומעכשיו הם מקיימים את התורה בהבנה ובשמחה. "קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם" "קיימו וקיבלו" כמו "נעשה ונשמע" רק שבמתן תורה זה היה עם כפית הר כגיגית ועכשיו בשמחה.
"ואת עשרת בני המן בן המדתא צורר היהודים הרגו" (ט', י').
וכי רק עשרה בנים היו להמן? הרי בגמרא אומרים ששלושים בנים היו לו או תשעים לדעה אחרת או מאתים ושמונה בנים. למה רק עשרה מהם נתלו?
אלא שעל העץ נתלו רק העשרה שכתבו שטנה על המתיישבים בירושלים שנתיישבו מימי כורש והתחילו לבנות את בית המקדש. אותם עשרה בנים עצרו את ההתישבות בתחילת ימי בית שני והם ניתלו. להודיע לרבים ולהזהירם לבל ינסו לעצור את בנין הבית השני.
שאר אחיהם נעו עניים ומחזרי על הפתחים.
"לדעת מה זה ועל מה זה"
אסתר רצתה לדעת על מה נגזרה גזירה על בני ישראל.
שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה דכתיב בהן: "מזה ומזה הם כתובים"?
אמרה אסתר למרדכי כשיש צרה לעם ישראל אין להסתפק בקריעת בגדיו של המנהיג. יש לבדוק אולי חטא עם ישראל בתרי"ג מצוות. שמא עברו גם על דקדוקי סופרים? גם על זה יכולים להענש.
אסתר שואלת את מרדכי: שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה דכתיב בהן: "מזה ומזה הם כתובים". איך יתכן, שישראל עברו כל כל התורה? ואפילו ריקנין שבישראל מלאים מצוות כרימון!?
אלא שיש סברא בחזל שנענשו ישראל כיוון שהשתחו לצלם בימי נבוכדנאצר. ועוון זה שקול כנגד כל התורה כולה. ובמיוחד שתי הדברות הראשונות - "אנוכי ה'" ו "לא יהיה" ששמענום מפי גבורה. ולכך אמרה אסתר "מה זה ועל מה זה" לרמוז ללוחות הברית ש"מזה ומזה הם כתובים".
"לדעת מה זה ועל מה זה".
ידעה אסתר שאין דבר שקורה כך סתם בעולם.
אפשר לתלות את ספור המגילה בסיבה ארצית. שחמת המן בערה בו על שמרדכי לא משתחוה, על כן גזר שמד וכד.
אסתר הבינה שגזירה זו היא גזירת עליון. כי אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ גוזרין עליו מלמעלה. ולכן שאלה "על מה זה?" על מה נגזקרה גזירה זו?
אחשורוש והמן שניהם שונאי ישראל היו
חכמנו בגמרא אומרים למה היו דומים המן ואחשורוש? לשני בני אדם. אחד היה לו תל (ערמת אדמה) בתוך שדהו, ואחד היה לו חריץ (בור) בתוך שדהו.
אמר בעל התל: מי יתן לי את הבור הזה כדי שאכניס לתוכו את אדמתי המיותרת.
ואילו בעל הבור היה אומר: מי יתן לי אדמה כדי שאמלא את הבור שברשותי?
לימים נפגשו בעל הבור ובעל התל. אמר בעל הבור לבעל התל: מכור את אדמתך! אמר לו בעל התל: טול אותה בחינם, והלואי!
כך היו אחשורוש והמן. אחשורוש לא אהב את ישראל ורצה להתפטר מהם. אך פחדן והפכפכן. פחד מאלוקיהם של ישראל. בא המן ונתן לו מרץ "תן תל שלך בתוך החריץ שלי". תן לי את ישראל שאתה רוצה להתפטר מהם ואני אתן לך כסף. אך אחשורוש לא רוצה להתעסק עם ישראל. הוא פוחד ואומר לו: קח אותם בחינם!. כמו ושתי שלא רצתה להיות שותפה בעשית עץ התליה למרדכי "יעשו עץ" - לא אני.
"ויסר המלך את טבעתו... ויתנה להמן"
"אמר רבי הבא בן כהנא גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבעה נביאות שהיו לישראל שכולם לא החזירום למוטב. ונחרב הבית הראשון. אך הסרת הטבעת מאחשורוש להמן - החזירתם למוטב שנאמר "קיימו וקיבלו". קבלו את התורה מחדש.
כמה זמן היתה הטבעת בידו של המן? הרי אחר כך כתוב "ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי". אם נחשב את הימים הרי זה בערך 4-5 ימים. ואלו הספיקו להחזיר ישראל למוטב. הרי זו סניגוריא על ישראל.
למה חכמינו תלו את התשובה במסירת הטבעת הלא הגזירה היא זאת שהחרידה את ישראל ועוררה אותם בתשובה?
אלא המן וכל תושבי מלכות אחשורוש ידעו שאחשורוש הוא מלך הפכפך. אם יגזור על השמדת יהודים היום, יכול הוא יחזור בו למחרת. לכן ביקש המן את הטבעת שאחשורוש חותם בה. כדי שאחשורוש לא יכול לחזור בו ואם יחזור לא יקבלו גזירתו כי חתימת הטבעת היא הקובעת.
לכן כשתלו את המן ביקש מרדכי מאחשורוש את הטבעת שהיתה אצל המן. כדי שאחשורוש לא יחזור בו שוב.