פינוי מאחזים?

שלום

פינוי ישובים יהודיים מארץ ישראל הוא איסור תורה חמור שיש להאבק בו בכל החכמה ובכל הכח.
הוא אסור באיסור נוסף כאשר הוא נגרם לא משיקול דעת יהודי (טועה ככל שיהיה) אלא מלחץ של גויי העולם הטועים.
יש בזה בנוסף לאיסור תורה של ביטול כיבוש א"י גם ביזוי כבוד ישראל, שלא אנו מקבלים ההחלטות אלא גויי העולם הנוצרים. זה פוגע בריבונות ישראל בארץ.

על כן, יש להתנגד לכך בכל תוקף, ולסרב להתפנות מחלקי ארץ ישראל היקרים שד' נתן לנו.

אמנם, יש להקפיד שלא להכות חיילים חלילה או לקלל חלילה את כוחות הבטחון. הם אינם אשמים באיסור החמור והבזוי הזה אלא מקבלי ההחלטות, וגם אם היו אשמים, אסור לעבור איסורים אחרים במאבק על א"י.

המאבק צריך להיות הן בדרכים פוליטיות, לחץ של נבחרי הציבור של הציונות הדתית על מקבלי ההחלטות, והן במאבק של כל אחד מאיתנו, בהפגנות ובהתנגדות לפינוי, כאמור ללא כל אלימות או ניבול פה חלילה, אך בכל תוקף.

אסור שיהיה מצב שחייל נאמן לתורה יפנה ישוב יהודי מארץ ישראל. זהו איסור תורה חמור.
מצד שני, אסור בשום אופן לסרב פקודה, שכן חוסנו של הצבא בנוי על ההירכיה של קבלת ההחלטות בו. ללא ציות לפקודות, הצבא יתמוטט.
לכן, יש לומר למפקד שאינך יכול נפשית לקיים את הפקודה, זה גורם לך לכאב שאינך יכול לעמוד בגללו על רגליך (כך אכן ראוי להרגיש). אך לא לסרב בפירוש פקודה.
הנסיון המצער מלמד שהמפקדים בשטח מבינים לליבם של בני התורה ולא כופים אותם לעקור אחים מבתיהם. אך הנסיון גם מלמד שכשמסרבים פקודה בחציפות, לא די שזה אסור, אלא שגם המפקדים משיבים בכפיה לפנות.

שד' יתן עוז בלב מנהיגנו שלא לפנות שום ישוב מארץ ישראל