פחד לאבד את האמונה

בס"ד
שלום רב,

אלהים נמצא עם כל מי שרוצה אותו, אף אחד לא יכול להפריד בינך ובינו.
לכן אין לך מה לפחד.

מקשים עליך בקיום המצוות (כאשר יש מבחנים ביום ראשון) לוחצים על הרגשות שלך (אמא שלך אומרת לך שאת מפרידה את המשפחה) מקילים ראש ברצינות שלך ("בגיל ההתבגרות זה קורה...") אבל אין כל סיבה שדברים כאלה יפחידו, הם לא באמת יכולים לקלקל משהו, מפני שהאמונה היא כוח פנימי והקשר עם אלוקים הוא לגמרי רוחני – הבחירה כולה שלך ואף אחד לא יכול לפגוע בה.

התפילה היא הדרך הכי נכונה בתקופה כזאת. תתפללי על כל דבר. כל פעם שקשה לך – תבקשי מד' שיעניק לך כוח להתגבר. תפילה תמיד מועילה, ובשעת צרה ומצוקה היא מועילה עוד יותר.

אני מציע לך לדבר עם אמא שלך (כרקע לשיחה את יכולה להזמין אותה לקרוא את השאלה שלך והתשובה שלי כאן).
אלו דברים שצריך לברר עם בן\בת שחוזר\ת בתשובה כדי שההורים לא יבהלו, יחיו עם הבן\בת בטבעיות ולא יהפכו את הארוע הזה למשבר משפחתי (זו בדיוק המלצה להורים שהבן שלהם יוצא בשאלה!).

תאמרי לאמך את האמת: שאת אוהבת אותה ואת המשפחה. תסבירי שאין לך שום כוונה להתנתק מהמשפחה. את והמשפחה צריכים להתיחס בהערכה ובכבוד הדדי אלו לאלו. מצד אחד לקבל את השוני לא לדחות ולא להקשות, מצד שני אף אחד לא ינסה לכפות על אחרים את דרכו.
מבחינתם זה כמו בן משפחה צמחוני שהמשפחה יכולה וצריכה להתחשב בו (זה לא אומר שכל המשפחה נהיית צמחונית) זה אומר שהוא לא אוכל בשר ודגים עם המשפחה.
יכול להיות בן משפחה שמאוד מאמין ומסור לצדק חברתי, הוא רוצה לגור בשכונת מצוקה ולעבוד שם עם האוכלוסייה. לעיתים הוא נשאר שם בשבתות וחגים – משפחה יכולה וצריכה להבין זאת ולראות זאת בשמחה.

כך גם כלפיך – את בת המשפחה, אסור לך להתנתק מהמשפחה שלך, את צריכה לעשות כל מאמץ (כמובן מבלי לעבור על ההלכה) כדי להשתתף בארועים משפחתיים. עליך להיות זהירה לכבד את כולם גם כשאינם שומרים הלכה כמוך.
הם, בני המשפחה, צריכים מצידם לאפשר לך לחיות לפי הערכים שלך. זו הדרך הנכונה והבריאה שלא להפריד את המשפחה.