שאלה
שלום,
אני בחורה חילונית (האבא בא מרקע דתי מכאן הזיקה לדת) התחלתי לקרוא בתנ"ך למרות שאני חילונית ואיני רוצה בשבלב זה של חיי לחזור בתשובה אם כי אני לא פוסלת את האפשרות בעתיד הרחוק .
לפעמים אני אומרת לה' שיעזור לי ואני אקרא
עוד פרק נניח ואז פשוט לא מבצעת כיוון שהקראיה אינה קלה לי (לא תמיד אני מבינה את המשמעות).
יש לציין כשיש פרק קשה אני דוחה את העינין
אבל לבסוף תמיד מבצעת אם כי הרבה אחרי שהבטחתי.
כשיש פרקים קלים אני נורא נהנית מהשפה
וממה שלא מוכר לי ושאני נחשפת אליו.
ואז אני קוראת ללא כל קשר להבטחות כי אם
גם להנאה (עד הפרק הקשה הבא..)
לפעמים בא לי לעזוב הכל אבל בגלל הזכרון
של הפרקים הקלים והנעימים והבטחות שונות
אני ממשיכה הלאה.. .
אני מרגיה רע כשקשה לי לקיים הבטחה (אבל
שוב.. בסוף זה מתבצע..)
תשובה
בס"ד
לקח קצת זמן עד שהגעתי למכתבך. אבל טוב מאוחר מאשר בכלל לא.
טוב שאת קוראת בתנ"ך. זה מחבר אותך למקורות היותר פנימים שלך. של כולנו.
אדם הוא כמו עץ צומח. ככל שהוא יונק מהמקורות היותר עמוקים שלו כך הוא צומח יותר ויותר גבוה ונותן פירות יותר מתוקים וטובים.
יש לקריאה ערך בידיעות ההסטוריות שהיא נותנת. יש בה ערך להכיר את התכונות העמוקות של עמנו - של הוריך חברותיך וגם שלך.
יש ערך להכיר את ההיסטוריה שלפעמים היא חוזרת בצורות דומות של תבניות חיים.
גם קריאה בפרקים שאינך מבינה היא בעלת ערך, יש לה גם ערך בקשר הפנימי שהיא נותנת לך עם השורשים שלך. זה "כמו" ללטף ילד. אין בזה "תועלת מעשית" אבל יש בזה "קשר". והקשר הזה הוא חיוני ביותר.
מותר לך גם לעיין במפרשים הנמצאים על הדף. אלה המסורתים כמו רש"י ורד"ק שמפרשים על פי המשמעות היותר פנימית של הפרקים.
מותר גם לשאול. זה חשוב מכדי להתבייש. לא הביישן למד.
גם בקריאה עם הבנה יש קשר פנימי סמוי - אבל הוא ניכר פחות כיון שמתיחסים לידע ולא כל כך שמים לב למגע הפנימי.
למה הדבר דומה. לאמא שמטפלת בפצע של בנה. המגע הוא תכליתי. אבל יש בו גם קשר פנימי עמוק.
לעצם הדרך - אל תקבלי על עצמך נדר לסיים מספר פרקים מסוים. עשי זאת בלי נדר. במשמעת פנימית.
בהצלחה