שאל את הרב

עקדת יצחק ומוסריות

חדשות כיפה חברים מקשיבים 09/09/13 11:01 ה בתשרי התשעד

שאלה

שבוע טוב ותודה על העזרה!!

בעקבות הסליחות ויום כיפור הקרב ובא,

עלתה בי שאלה די מהותית ובסיסית בקשר לעקידת יצחק-

אנחנו מייחסים את עקידת יצחק לזכות על עמ"י . תוקעים בקרן איל כדי להזכיר אותה, ובסליחות מזכירים את העקידה כדי לעורר רחמים פעמים רבות.

שאלתי היא- האם משהו בעקידת יצחק שצורם קצת? גם מפקד בעל סמכות לא יכול לקחת שליטה עיוורת על חייליו. הרי פקודה שנוגדת את המצפון האנושי לא חייבת להתבצע. ועל החייל להפעיל שיקול דעת עצמי. השאלה היא האם הציווי של ה' לא נוגד את המוסר האנושי, את דרך הישר? הרי ה' מצווה את אברהם בעצם לרצוח! גם בכיבוד הורים יש הגבלה שלא כל דבר מקבלים. לא שאני משווה, אבל בכל זאת , איך אפשר לצוות דבר כזה ולהפוך ניסיון לרצח לסמל לדבר הנכון?! האם לא היה נכון שאברהם יפעיל שיקול דעת וימנע רצח? יעמוד על עקרונותיו? מדוע הסמכות של ה' חשובה יותר מהמוסר הטבעי הבסיסי??? ממש קשה לי לקבל את זה ואשמח לתשובה הגיונית :)

תודה שוב!

וגמר חתימה טובה :)

תשובה

שלום רב,
אמנם השאלה חיכתה קצת זמן, אבל אני מקווה שאוכל להשיב לך בצורה שתענה לשאלתך...
אז כמובן שהנושא הזה הוא ארוך, ועסקו בו רבות אנשים מסוגים שונים וגוונים שונים.
לפני שנכנס להסבר עצמו, נקדים ונאמר שברור כי אדם צריך להיות מוסרי ולהתאים למוסר הסביבתי שבו הוא חי, כל עוד המצב לא סותר את מצוות התורה, ברור שאין להתעלם מהמוסר ולומר שאם התורה לא מתייחסת אליו הרי שהוא אינו חשוב.
למרות זאת צריכים אנו לזכור כי בזמן אברהם אבינו ההיפך הוא הנכון, המוסר הטבעי היה כן להרוג ילדים בגלל אמונת אבותם, וזה היה דבר שבשיגרה. אם כן השאלה לא נובעת מכך שהמוסר הטבעי, כלומר הנוהג בעולם, סותר את התורה במקרה הזה, אלא המוסר שאנו מבינים כיום, סותר את מה שהתורה ציוותה אז. וממילא איננו מבינים את מה שה´ ציוה אז, כיון שלא יתכן שה´ יצווה פעם משהו שאיננו מוסרי היום!
יש לשים לב לכך, שכן אברהם אבינו לא כל כך ידע שהריגת ילדים לצורך אמונה הוא דבר לא מוסרי, כי בזמנו להיפך זה היה מוסרי. אלא וודאי השאלה שלנו איך יתכן שה´ מצווה משהו לא מוסרי באופן עקרוני.
אני מסכים עם השאלה משתי סיבות א. היהדות תמיד היתה דת מוסרית שדגלה בזכויות של עבדים, ומוסריות כלפי הזולת, ולכן צריך להבין מדוע כאן אולי עקרון זה לא מתקיים. ב. אנחנו מעלים את העקידה על נס, כפי שכתבת, ולכן אנחנו צריכים להבין את מה אנחנו מעלים כך.

נחזור לשאלה:
הרמב"ם (מורה נבוכים) אומר שמהעקידה אנחנו יכולים ללמוד כמה דברים, ואחד מהם הוא הבהירות של הנבואה.
כלומר, היה אפשרות להבין שהנבואה היא איזה קול פנימי שמופיע אצל הנביא ואומר לו משהו מסויים, והנביא שומע, אך הדברים אינם מוחלטים, הנביא לא יודע באופן ברור את נבואתו.
אבל, לא, הנבואה איננה איזה קול פנימי, שניתן לבטל אותו, אלא משהו שממלא את כל ישותו של הנביא, והוא מבין באופן ברור (שכמובן איננו יכולים להבין איך בדיוק זה פועל) שזה קול אלוקי. ומעבר לכל ספק הוא מבין שה´ מדבר אליו. אחרת, לא היתה אפשרות להבין מדוע אברהם אבינו על סמך קול פנימי מפוקפק רוצה לשחוט את בנו.
הדבר השני שכותב הרמב"ם שניתן ללמוד מהעקידה הוא גודל האהבה והקשר ביננו לבורא עולם, שהוא מעבר לכל דבר אחר והשגה אחרת שניתן להשיג בעולם, שאפילו אדם שחיכה כל כך לבן, ונולד לו בן לזקנותו, בן שהוא כל כך רצה שימשיך את דרכו, עדיין כאשר מגיע אליו ציווי אלוקי הוא מסכים להקריב אותו לקרבן.

לפי שיטת הרמב"ם התשובה היא פשוטה: אין ולא היה ציווי [כללי] שנועד לכלל הציבור שסותר את המוסר, אבל ציווי [פרטי] שמגיע בנבואה, יתכן שהוא גם סותר את המוסריות בתור הוראת שעה. כמובן שלא ייתכן שלציווי זה יהיה משמעות בלי שיש לו תוחלת חשובה עבורנו.
הלימוד הגדול שלנו הוא גם גודל הנבואה וגם גודל ההקרבה שעלינו להקריב.
אם נמשיך בדרכו, ניתן לומר שבעצם מראש ה´ לא יתכוון שאברהם יקריב את יצחק וכפי שהגמרא דרשה על הפסוק ´אשר לא ציויתי ולא עלתה על לבי´ שזו עקידת יצחק, שה´ מעולם לא עלה על לבו שאברהם יהרוג את יצחק.
אם כן מדוע הוא מצווה אותו על כך?
ה´ רוצה להראות, כי גבול האהבה לבורא וההקרבה שצריך להקריב עבור אהבה זו היא לאין ערוך מכל מה שיש לנו בעולם. היסוד הזה של ההקרבה העצמית, היא היסוד שהעקידה רוצה ללמד אותנו.
התורה לא רצתה מראש שאברהם ישחוט את בנו, כיון שהיא לא רצתה שאברהם יעשה משהו כל כך לא נכון ומוסרי.
אבל מצד שני היא רצתה להראות לנו, תראו: ככה צריך לנהוג, אם ברור לך שזה מה שה´ רוצה, שתקריב את בנך, אז זה מה שתעשה!
הלימוד הוא גדול, מצוות ה´ לא תמיד באות לנו בנוחות, לפעמים זה לא נוח ולא קל, פעמים רבות נדרשת מאיתנו הקרבה, אם קטנה ואם גדולה, הקרבה זו לא תמיד מסתדרת עם המציאות היומיומית והנוחות שלנו, ואעפ"כ עלינו להקריב מעצמנו על מנת לעבוד את ה´ באופן הטוב ביותר.

ב. כפי שהזכרנו קודם, המוסר אינו משהו קבוע וברור, מה שהיה פעם מוסרי היום נהפך ללא מוסרי, ולהיפך. השאלה שלנו היא האם יתכן שה´ יצווה לשחוט מישהו אחר דבר שלנו בעולמנו נראה לא מוסרי, כיון שעוד מילא היינו מבינים (וכמובן שאנחנו נגד) אם אדם רוצה לפגוע בעצמו על בסיס אמונתו הדתית, אז עוד מילא, אבל לפגוע במישהו אחר בגלל אמונתך הדתית? הרי זה לא מוסרי? ובמה אתה בעלים על גופו של האחר?
גישה זו היא גישה מוגבלת ביותר, א. ברור שפעם לא תפסו את האב כיישות נפרדת מהבן, אלא את הבן כישות ששייכת לאב, כתוצאה מזה כפי שהזכרנו גם קרבנות של הבנים היו נהוגים באופן קיצוני. ב. טעות גמורה היא לחוש כאילו הנפגע המרכזי מפעולתו של אברהם היה יצחק, שהרי ברור לכל אדם שאם בנו של אדם מת, ואותו אדם איננו משוגע הנפגע העיקרי הוא אותו אדם עצמו, כך שברור שהנפגע העיקרי הוא אברהם עצמו. ג. האם המוסר הוא מוסר מוחלט! האם מה שהיום נחשב כלגיטמי לא יכול להיות שבעוד כמה שנים יחשב כלא מוסרי?
אנחנו יודעים שבאירופה כעת יש דיבורים על כך שברית מילה היא פעולה לא מוסרית! האם זה מוסרי שאתה חושב משהו דתי מסוים, וכתוצאה מזה אתה מחליט לשנות את הגוף של הבן שלך? האם זה מוסרי שאתה מחנך את הבן שלך לכך שה´ הוא מלך העולם, לכך שצריך לשמור שבת, האם זה מוסרי בכלל שבית דין יענישו פרטים מסויימים על פי תורת ה´ בגלל שהם עברו בפרהסיא על דינים מסויימים?
ברור שיש הבדל בין לשחוט את הבן, לבין לעשות לו ברית, ברור גם שהתורה באופן עקרוני אינה בעד קרבנות אדם.
מצד שני, ברור גם כי המוסריות שנראית באופן חיצוני היא חשיבה אנושית מסויימת, חשיבה שמטבע העניין היא חשיבה מוגבלת, הרי איננו יכולים לתפוס את כל החשבונות שיש בעולם, פעמים רבות נראה לנו שדווקא פעולה נגד המצווה היא זו שתעשה תוצאה טובה יותר, אבל את החשבונות הגדולים באמת איננו מבינים.

יש סרטון ישן מאוד שמתאר איך אמא מגיעה לרופא בהיסטריה עם ילד שכולו מכחיל ועומד להחנק, הרופא מצליח לרפא אותו ואומר לאמא: ´אל תדאגי אדולף הקטן (היטלר) עוד יחיה´, מה המוסר כאן אומר? האם שאני אדאג לאדולף, או שאחשוב במונחים יותר גדולים ואבין שדווקא המוסר היה רוצה שהוא ימות? המוסר הוא מצומצם והוא על דרך כלל, ואינו עוסק במקרים פרטיים שבהם נהיגה לפי המוסריות תהרוס את העולם.

אין בכוונתי לזלזל בעקרונות המוסריים שהיום נוהגים בעולם, ההיפך הוא הנכון, העקרונות האלו מקדמים את העולם למקומות טובים יותר, אך מצד שני ברור שאם האלוקים בא ואומר ´תעשה משהו כזה וכזה´ יש לעשות זאת גם אם אנחנו לא מבינים את המוסריות שלו.


יש לזכור כי אברהם זכה לבנו באופן ניסי מוחלט, כך שהיה ברור לו מעבר לכל ספק כי הוא מתנה אלוקית, אדם שקיבל מתנה מחבירו, ולאחר כמה דקות החבר אומר, אני רוצה להחליף לך את המתנה, תחזיר לי אותה, האם זה מוסרי לומר לו לא? הרי המוסר כאן זועק, זה של הנותן, תחזיר לו, זה לא יפה, גם כאן, אברהם קיבל את בנו באופן ניסי, בצורה מאוד מוחשית, אך טבעי הוא שאברהם עצמו יקבל על עצמו את הגזירה להקריב את בנו לעולה, כאשר ה´ מבקש.

בקצרה: א. ההתגלות של ה´ לאברהם היא התגלות נבואית מוחלטת, אשר לא מותירה ספק ולכן ברור לאברהם שזה מה שהוא צריך לעשות. ב. כמובן שיש הבדל בין ציווי פרטי ומקומי למשהו כללי. ג. המוסר הוא פרטי ומקומי ואילו ציווי ה´ לפי הבנתנו הוא משהו שכולל את כל המציאות ותקף בכל זמן.

כמובן שהמסר החשוב של העקידה הוא שיש להקריב מעצמנו, ולא לנסות כל הזמן רק לחפש את הדברים הנחמדים שאנחנו נהנים מהם ולהמנע מהציווים שפחות מהנים אותנו.

מקווה שעזרתי קצת
עקיבא
akivamakshivim@gmail.com

לעיון נוסף ניתן לעיין בספר ´עקידת יצחק לזרעו´ שעוסק בנושא מנקודות מבט שונות.

כתבות נוספות