עניני אלול וראש השנה

בס"ד
שלום רב,

1 מנהגי ראש השנה רבים ושונים, לא אוכל לפרט אותם כאן. יש מקומות רבים ברשת בהם מפורטים המנהגים. אתן לך כאן קישור אחד
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=502

2. על פי המבואר בתורה שבכתב, אנו מצווים לתקוע בראש השנה תשע תקיעות, שמורכבות משלוש סדרות שכל סדרה מונה שלוש תקיעות. הראשונה תקיעה השנייה תרועה, והשלישית שוב תקיעה. אלא שהתעורר ספק מהי התרועה. ברור שהתרועה באה לבטא קול של צער וכאב הרומז למשבר ולחטא. אבל השאלה איך צריכים לבטא זאת, האם בקולות בינוניים של שברים הדומים לאנחות, או בקולות קצרים של תרועה המזכירים בכי קטוע. או אולי יש לבטא את התרועה בשני הסוגים הללו, כלומר, להתחיל בקול של שברים ולהמשיך בתרועה, כמו אדם שמתחיל להאנח ופורץ לאחר מכן בבכי.

ולכן התקין רבי אבהו לתקוע ככל אחת מהאפשרויות הנזכרות, וכך עושים: מתחילים בשלוש סדרות שבהם התרועה מורכבת משברים ומתרועה ביחד, ולאחר מכן שלוש סדרות שבהם התרועה מתבטאת בקולות הדומים לאנחה שנקראים בפינו 'שברים', ומסיימים בשלוש סדרות שבהם יתקעו קולות קצרים בלבד, הנקראים בפינו 'תרועה'. אם כן במקום תשע התקיעות שכתובות בתורה אנו תוקעים כיום שלושים תקיעות (ר"ה לד, א).

נאמר בתורה (במדבר כט, א): "יום תרועה יהיה לכם", ומכאן שצריכים לתקוע בשופר ביום ראש השנה ולא בלילו (מגילה כ, ב). והוסיפו חכמים ותיקנו את תקיעת השופר בעת אמירת הברכות המיוחדות של ראש השנה, שהן: מלכויות זכרונות ושופרות, שעל ידי כך תתקבל תפילתנו ברצון (ר"ה טז, א).

ומתחילה כפי הנראה היו מברכים את הברכות המיוחדות של ראש השנה בעת תפילת שחרית, ואז גם היו תוקעים בשופר, שזריזים מקדימים למצוות. ולאחר מכן, בתקופת השמד, גזרה המלכות שלא יתקעו בשופר, והיו חיילי האויב אורבים לישראל כל שש השעות הראשונות של היום, לשמוע אם יעברו על הגזרה ויתקעו בשופר. ואז קבעו לתקוע בשופר בתפילת המוסף, שזמנה נמשך עד לאחר חצות היום, וכמו כן תקנו לומר את סדר מלכויות זכרונות ושופרות בתפילת המוסף. וגם לאחר שנתבטלה הגזרה, לא החזירו את התקיעות לתפילת שחרית מחשש שמא הגזרה תחזור, וכך נקבע הדבר שתוקעים בשופר בתפילת המוסף.

ובירושלמי מסופר שפעם שמעו האויבים את ישראל תוקעים בשופר בתפילת שחרית, וחשבו שזוהי קריאה למלחמה, ויצאו כנגד המתפללים והרגו בהם. ולפיכך התקינו שיהו תוקעים בתפילת המוסף, שכאשר יראו האויבים שאנו מתפללים וקוראים בתורה ושוב מתפללים ותוקעים בשופר - יבינו שאנו עוסקים בתפילה ובמצוות ולא בהכרזת מלחמה. מה שאין כן אם התקיעות יהיו בתחילת היום, בשחרית, לא יהיה ניכר שזה חלק מהתפילה.

ולאחר מכן הוסיפו עוד תקנה, לתקוע בנוסף לתקיעות שעל סדר התפילה, תקיעות לפני תפילת מוסף, ואותם התקיעות נקראות 'תקיעות מיושב', מפני שהם אינם התקיעות החשובות ביותר, ולכן מצד הדין מותר לשבת בהם. ובתלמוד (ר"ה טז, א) מובאת שאלתו של רבי יצחק, "מפני מה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין"? והשיב "כדי לערבב את השטן". ופרש רש"י: שכשישמע איך שישראל מחבבין את המצוות, ומוסיפים ותוקעים יותר ממה שציוותה אותם התורה, על ידי כך יסתתמו טענותיו. והר"ן פרש שהשטן הוא יצר הרע, ועל ידי שאנו מרבים בתקיעות, והשופר כידוע מעורר לתשובה, על ידי כך נכנע לבבינו, והננו יכולים לכוון יותר בתפילה.

ואם כן יוצא שכבר על פי התלמוד נוהגים לתקוע ששים תקיעות. ולאחר מכן מקובלי צפת החלו לנהוג על פי האר"י הקדוש לתקוע מאה תקיעות. וכיום נתפשט המנהג בכל ישראל, שתוקעים בראש השנה מאה תקיעות
(על פי שעור של הרב אליעזר מלמד
http://www.yeshiva.org.il/midrash/Shiur.asp?id=503
)

3. בדיקת תפילין ומזוזות היא מנהג ועיין תשובה שלי באתר
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=222731

4. הספרדים מתחילים לומר סליחות למחרת ר"ח אלול מפני שאלו ימי רצון וסליחה. אז עלה משה לקבל לוחות שניים וישראל זכו לכפרת חטא העגל לאחר 40 יום ביום הכיפורים.
האשכנזים נוהגים לומר סליחות במוצ"ש שלפני ר"ה ולעיתים מקדימים לשבוע הקודם כדי שיהיו להם בסך הכל עשרה ימים לומר סליחות לפני ובתוך עשרת ימי תשובה.

5. מלכויות זכרונות ושופרות אלו התכנים של הברכות שאומרים במוסף של ראש השנה ובהם תוקעים בשופר. אלו הנושאים שקשורים לתקיעת שופר:
א. תוקעים בשופר כביטוי להמלכת הקב"ה על העולם
ב. תוקעים בשופר מפני שאלו ימי דין בהם הקב"ה זוכר מעשה כל יצור וגומל לו כראוי.
ג. תוקעים בשופר להזכיר את קבלת תורה בסיני ולבקש לשמוע קולו של שופרו של משיח.