עזרה

כלל גדול לימדונו חז"ל במסכת ברכות (סד.) כל הדוחק את השעה, שעה דוחקתו. וכל הנדחה מפני השעה, שעה נדחית מפניו. ר' יוסף היה בקי בהרבה ברייתות ורבה היה חריף ומחודד יותר בפלפולו. וכשחפשו ראש ישיבה, ענו חכמי ארץ ישראל שעדיף למנות את מי שהוא בקי ביותר ברייתות. רב יוסף ששמע מהחוזים בכוכבים, שהוא עתיד לכהן שנתיים כראש ישיבה, החליט להמתין ולא לנצל הזדמנות זו. במקומו מינו את רבה, שכיהן עשרים ושתים שנים, ולאחר מותו נתמנה רב יוסף לשנתיים וחצי כראש הישיבה. יתר על כן, בשנים שכיהן רבה כראש ישיבה, לא התנהג רב יוסף בשום גינוני מלכות והדר, ולא נטל לעצמו שום תפקיד של שררה.
לכן, העבודה על מידת הסבלנות כוללת עשיה חיובית, עד כמה שאפשר. ומאידך מניעה מלהתעקש, ולהסתכסך על כל צעד ושעל בחיים. לתת מקום לשעה. את זה למדים אנו מיצחק אבינו, הצועד ישר, חמוש בסבלנות אין סופית, גם אחרי שהפלישתים סותמים לו חמש בארות מים.
יצחק אינו כופה את רצונו בחוזק יד לא על אנשים ולא על המאורעות.
זה לשון חז"ל: "וילך משם יצחק. לך עמי בא בחדריך וסגר דלתיך בעדך. חבי כמעט עד יעבור זעם" (ישעיהו כו, כ). לפעמים צריך ללכת, להסתלק, לא לריב, לא להתוכח. לפעמים נחוץ להכנס לחדר ולסגור הדלת. להתחבות מעט. להמתין, להבליג. לדעת שגם לזעם יש זמן, יש קץ. לדעת שהכל מרבונו של עולם. הזמן הוא אלוקי ולא תמיד ניתן לזרז תהליכים.
וזו מידתם של כל הצדיקים כדברי חז"ל, ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה (בראשית כז, מג) כל הצדיקים נותנים מקום לשעה, יעקב ברח, משה ברח, דוד ברח שכל הדוחק את השעה השעה דוחקתו (מדרש לקח טוב, שם) יש סיפור על ר' נחמן ברסלו שלפני שהתחיל לערוך חופה נפלה הטבעת. חיפשו כל האורחים ולא מצאוה. אמר רבי נחמן: עדיין אל הגיע זמן החופה. לכל זמן ועת לכל חפץ.