שאלה
"לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם, הקם תקים עמו" - כיצד מקיימים מצוה זו בימינו, כשחמור ושור אינם משמשים אותנו עוד לתעבורה ולנשיאת משאות?
תשובה
א. פסוק זה מכיל מצות לא-תעשה ("לא תוכל להתעלם") ומצות עשה ("הקם תקים עמו"); הן עזרה לאדם בהפגת צערו, והן התחשבות בצער בעלי חיים.
ב. כשחולפים על פני רכב שנתקע בשל תקר בגלגל או בעיה מכאנית אחרת, ולידו עומד נהג נבוך ואובד עצות, הרי זה בדיוק כתיאורו של הרמב"ם בסהמ"צ (סה"מ ל"ת ער): "שהזהירנו מהניח הנבוך במשאו לחוץ בדרך". צריך אפוא לעצור ולהציע כל עזרה שהיא - בעצה טובה, בהושטת כלי עבודה או בהזעקת עזרה (באמצעות פלאפון, הסעה לתחנת דלק קרובה וכדו').
ג. אמנם במקרה של רכב תקוע לא מעורב הגורם של צער בע"ח, אבל יש דעה שצעב"ח שייך גם באדם, ויש אפוא להתחשב במבוכתו של הנהג התקוע לא פחות מההתחשבות בצערם של השור או החמור.
ד. כיון שעזרה לנהג תקוע יכולה להינתן גם בעצה או בהשאלת כלי עבודה, הכל חייבים בה, ולא שייך בזאת הפטור של "זקן ואינה לפי כבודו".
ה. הפטור של "עזוב תעזוב עמו" - היינו, שאין צורך לעזור לאדם שיש בכוחו לסייע לעצמו - גם הוא אינו חל תמיד. גם אם מצוייד הנהג התקוע בפלאפון, לא תמיד יודע הוא לאן לפנות לעזרה.
ו. ועוד: גם אם יכול הוא להתגבר בעצמו על התקלה, הרי כך עלולה פעולתו להתמשך זמן רב יותר מאשר אילו היינו מסייעים בידו, ונמצא שאנחנו מסוגלים לשחרר אותו מסבל מיותר.