עונש משמיים!

בס"ד
שלום רב,

אנחנו מייחסים אל ד' מושגים אנושים. זה נעשה מפני שאלו המושגים שיש לנו, אבל צריך לזכור שד' איננו איש והתנהלותו ודאי לא נעשית במגבלות אנושיות.
כאשר אדם אומר 'ד' אוהב אותי', הוא יודע שזו לא האהבה כמו שאמו או רעייתו אוהבות אותו.
כאשר אדם אומר 'ד' מעניש אותי', הוא צריך לדעת שזה לא כמו עונש שמקבלים ממפקד בצבא או ממורה בכיתה.
אצל בני אדם עונש בא כגמול = "עשית רע - עכשיו תסבול".
הקב"ה לא צריך את הסבל שלנו, ד' לא נוקם נקמה רגשית נסערת.
הקב"ה עסוק אך ורק בתיקון. מאז בריאת העולם ד' 'עוסק' אך ורק בבנין, בשום אופן לא בהרס.
ד' מייסר אותנו בייסורים קשים, אבל המטרה של ד' תמיד היא רק לכוון אותנו אל הדרך הנכונה. לא כדי לגרום לנו סבל כנקמה סתמית. העונשים של ד' הם רק למטרה חינוכית – כמו מורה שעושה לתלמידיו מבחנים קשים כדי להביא אותם ליכולת הכי גבוהה שלהם.

כאשר את סובלת או לא מצליחה בדברים - אסור לך להכנס לאוירה של יאוש כאומרת 'מגיע לי לסבול כי אני לא בסדר'.
התגובות של ד' נועדו להכניס אותנו לאוירה של תיקון והתקדמות.

כתבת כאן על דברים שונים שיש מה לתקן בהם:
בקשרים עם ההורים - את כועסת ומשקרת.
בעבודת ד' - את לא מתפללת = בלי סידור (גם אם ד' שומע) זו לא תפילה.

הדברים הללו (ודברים נוספים) צריכים תיקון. להיות יהודי פרושו להיות אופטימי. להאמין בטוב ולדעת שהכל לטובה.
אני ממליץ לך להפסיק לחשוב שד' מעניש אותך ולראות בכל הדברים שקורים לך הדרכה והכונה שד' מעניק לך כדי שתהיי ותעשי את הטוב ביותר שאת מסוגלת.
רשמת דברים שאת בעצמך מבינה שהם צריכים שיכלול ותיקון: התנהגות עם ההורים בבית, לחזור בתשובה אמיתית, להתפלל בסידור תפילה שלמה.
אם הקשיים מכוונים אותך לתקן – ודאי כדאי שתתקני. אבל תשתדלי לא להגיע לכך מתוך תחושת חוסר ברירה: "אני עושה זאת כדי שד' לא יעניש אותי". נכון יותר להגיע לדברים מתוך תחושת גדלות: "הסבל שלי מעורר אותי לחשבון נפש – אני מבינה מה עלי לתקן ולכן רוצה לתקן זאת".

שנה טוב!