עומדים להתחתן - ויש לנו ויכוח

בס"ד

קודם כל מזל טוב!

ראשית, עלינו לזכור כי חילוקי דעות בין בני זוג - הן דבר טוב! זה מה שמעשיר ומפרה את הקשר, כאשר כל אחד שומע זויות חשיבה נוספו, ומכיר את אישיותו המיוחדת של בן זוגו.

אפשר לדמות זאת לשתי עיניים: עין אחת יכולה לתפקד לבדה, אך יש יתרונות ברורים לשתי עיניים. הן יוצרות עומק, ראיה תלת מימדית, שטח ראיה גדול יותר. הדעה של בן/בת הזוג נותנת עומק נוסף לדעה שלי, מעשירה אותה וגם מוסיפה חכמה שכלל לא היתה בבית לולא בן הזוג.

כמו שהעיניים חייבות להיות תואמות ומודעות אחת לקיום השניה, ובלא זה נוצרת סחרחורת (שאפשר להרגיש כאשר חסרה לאדם עדשת ראיה אחת) ועיבוד נתונים לא נכון, כך גם בני הזוג חייבים להבין את יחסם זה לזה, קבלתם זה מזה. זו תכלית הויכוחים - למידה על בן הזוג.

חשוב שכאשר אתם דנים בשאלה מסויימת שבה יש לכם דעות שונות, תזכרו שניכם שהשאלה העומדת לדיון אינה מי צודק, אלא מהם נקודות האמת הקיימות בדבריו של כל אחד. במקרה שלנו, שניכם מסכימים שזה חשוב לבטא תודה והערכה, ושניכם גם מסכימים שחשוב לנהוג בחיים בחיסכון ולא בבזבזנות. השאלה היא היכן עובר קו הגבול, ולכך בדרך כלל אין תשובה חותכת של שחור לבן אלא היא תלויה באישיותם של בני הזוג עצמם.

אם אתם מגיעים להסכמה - מה טוב. גם אם לא, אין מה להיבהל, אבל צריך ללמוד איך להגיע להסכמה מעשית, וכאן אחד ממכם צריך ללכת לקראתו של השני, מתוך הערכה עמוקה לדעותיו. גם דרך זו היא תוצאה של תפיסה בוגרת, המבינה שחיי הנישואין אינן רק שלי ואינן רק של בן הזוג אלא של שנינו ביחד.

אם תרצו להעמיק ולהרחיב עוד בנושא הקשר הזוגי, תוכלו לקרוא את ספרו של הרב שמחה כהן 'הבית היהודי'.
כל טוב, חיים שמחים עד מאה ועשרים!

מזל טוב


**********

לגבי השאלה המעשית. איני יודע לענות לכם. רוב הרבנים שאני מכיר לא לוקחים כסף על עריכת החופה.
נהוג לתת לרבנים שבאים מעיר אחרת - כסף על ההוצאות בהרחבה. או לדאוג להם להסעה שתקח אותם ותחזיר אותם מיד כשהם צריכים ולא בסיום האירוע.

יש רבנים שאין להם פרנסה מסודרת ועריכת החופה לוקחת להם זמן ובדרך כלל משלמים לפי הזמן. אם הם משקיעים רק בחופה - זה סכום אחד.
אם הם מביאים איתם עוד עוזר או חזן - זה סכום אחר.
אם הם יושבים עם הזוג פעם או כמה פעמים לפני החופה - הסכום בודאי עולה.

אני ממש לא מכיר את הסכומים - אבל העיקר הוא השלום שבניכם.
[
שוב מזל טוב.
]