שאלה
אינני מבין מדוע חז"ל רושמים מלא דברים שמצילים מדינה של גיהנום.. כמו מי שמניח תפילין מי שעשה ברית מילה מי ששומר ברית מי שקורא פיטום הקטורת,ציצית וכו'...
וגם כן אומרים שצדיקים מגיעים לשם אני לא מבין את זה..
יש הרבה סטירות בנושא, למה מי שהוא לא צדיק גמור לא מסוגל להגיע לאיזושהי מדרגה בגן עדן? טוב אולי לא הכי גבוהה אבל משהו סטנדרטי ביחס לשם.. הרי זה ממש לבוא בטרוניא עם הבריות אף בריה כמעט לא מסוגלת לשים לב לכל דבר שהיא עשתה, כמעט בלתי אפשרי(ושגגות וכו'),במיוחד בעל תשובה שהיה פעם מחוץ לעבודת ה' ונכנס לזה,כמה יש לו לתקן! אפשר לומר ממש מתסכל להסתכל בצורה כזאת על החיים..
עוד שאלה. מה העניין של המאזניים שאומרים תמיד שמי שיוצא חייב לגהנום ומי שיוצא זכאי לגן עדן..ככה תמיד הסבירו לנו.ואם זה לא ככה בדיוק אז מה העניין שלהם..?
בזה בן אנוש מסוגל עוד לעמוד אך להיות צדיק גמור?זה לא נורמלי.
איך מסתכלים על החיים בצורה בריאה כי אם תמיד תנסה להיות צדיק גמור אז אם אתה לא אחד מגדולי הדור אתה פשוט שוקע בתהומות.
אנא, עיזרו לי!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אתה יוצא מתוך הנחה שעולם הבא הוא רק לצדיקים אבל המשנה באה ללמד את ההפך - העולם הבא הוא לכלל ישראל, רק לכופרים אין חלק לעולם הבא:
משנה מסכת סנהדרין פרק י משנה א
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה ס´) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורס
לכן, לך ולי ולכולנו שאיננו צדיקים גמורים, מובטח חלק בעולם הבא - והסר דאגה מלבך.
באשר למאזניים, גם לתאור זה יש מטרה מוגדרת. ללמד שגם מי שלא הצליח לנקות את כל חטאיו - אם הוא מרבה במעשים טובים הוא זוכה להתקבל, למרות חטאיו, מפני שסך הכל שלו הוא טוב.
המאזניים מבטאים התיחסות לסך הכל - אם בכלל אתה טוב מפני שיש בך הרבה מעשים טובים, גם אם עדיין דבוקים בך דברים רעים שלא הצלחת להפטר מהם - אתה מתקבל.