שאלה
שלום רב!
יש לי בעיה שמציקה לי זה זמן מה בקשר לדיבר השלישי, בו אנו מצווים לא "לשאת שם" לשווא.
להבנתי, חז"ל פירשו את המילה "לשווא" כ-"ללא סיבה טובה".
ואם כך, איך ציווי זה מתיישב עם התפילות, בהן אנו "נושאים שם" פעמים רבות? (אני מניח שניתן להכליל את הדיבר השלישי לכל שבעת השמות עליהם מציין הרמב"ם במשנה תורה ש-"כל המוחק אפילו אות אחת משבעה שמות אלו, לוקה").
למשל – מדוע אנו מתפללים שלוש פעמים ביום?
לפי הרמב"ם מספר התפילות הוא מדרבנן ("מצוות עשה להתפלל בכל יום ... ואין מניין התפילות מן התורה" (הלכות תפילה פרק א' הלכה א')).
ונדמה שהרמב"ן אף טוען שאין כלל חובה מדאורייתא לתפילה יומית ("...אלא ודאי כל עניין התפילה אינו חובה כלל, אבל הוא ממידת חסד...").
מעבר לכך, נדמה שמספר התפילות נקבע כזכר לקורבנות ("וכן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות" (הלכות תפילה פרק א הלכה ה)).
אם כך, מהי הסיבה שבגללה קבעו רבותינו שהכרחי "לשאת שם" במהלך תפילות אלה? (ודאי הדבר חשוב מאוד, שהרי אם לא אז לא הייתה לנו סיבה טובה והיינו "נושאים שם" לשווא..)
תשובה
שלום
נשיאת שם השם על מנת לדבר עימו ולהתפלל לפניו היא הסיבה הטובה ביותר לנשיאת שם השם.
אנו בניו של ד' בנוסף להיותנו עבדיו, ועלינו לקיים את הפסוק 'עיבדו את ד' ביראה וגילו ברעדה'.
יש שיווי משקל בריא בין יראת ד' ואהבתו, והוא מתקיים בהכרעת ההלכה שבתפילה ובשירי קודש יש לשאת את שם השם עימו ואליו אנו מדברים, ובשאר הזמן לא.
אמנם, עליך לדעת שמעיקר הדין מותר לשאת את שם השם לצורך גם ללא תפילה, כפי שתיקן בועז שהפוגש את חבירו יברכו בשם השם.
אמנם, היום לא נהגו בזה, אך אין בזה איסור מדינא (כמובן איננו מדברים על שם הויה אלא שמות הכינוי- אדנות וכדומה).