שאלה
שלום וברכה
האם ישנו הסבר המניח את הדעת בעניין הלגיטימציה (במידה מסויימת) שמעניק המקרא ל״נקמת דם״ (דבר שבימנו נשמע תמוה ביותר)? האם הפרשנים התייחסו לכך?
אשמח לתשובה מפורטת בעניין..
תודה רבה!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
המושג 'נקמת דם' כפי שמוכר לך מהתרבות המזרחית אינו קיים במקרא.
במקרא יש מושג של 'גואל דם'. אציין השוואה בסיסית כדי להמחיש את המרחק בין המושגים:
נקמת דם נעשית ללא משפט.
גאולת דם נעשית לאחר המשפט.
נקמת דם לא מבדילה בין שוגג למזיד.
גאולת דם מבחינה באופן מהותי בין מזיד לשוגג.
הדמיון היחיד בין שני המושגים הוא באחריות שמוטלת על המשפחה. בשונה מהמקובל כיום, שאין לקרוב משפחה כל מעורבות בהליך הפלילי, המקרא דורש מקרוב המשפחה לקבל אחריות על כך שהרוצח יתן את הדין. לכן לאחר המשפט! ההוצאה להורג נעשית על ידי בן המשפחה שגואל את הדם.
להלן ציטוט מתוך פסיקת הרמב"ם בנושא:
רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו העדים ולא הרואים אותו עד שיבא לבית דין וידינוהו למיתה, שנ' (במדבר ל"ה י"ב) "ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט", והוא הדין לכל מחוייבי מיתת בית דין שעברו ועשו שאין ממיתין אותן עד שיגמר דינם בבית דין.
ומוזהרין בית דין שלא ליקח כופר מן הרוצח ואפילו נתן כל ממון שבעולם ואפילו רצה גואל הדם לפטרו שאין נפשו של זה הנהרג קנין גואל הדם אלא קנין הקב"ה, שנאמר (במדבר ל"ה ל"א - ל"ג) "ולא תקחו כופר לנפש רוצח", ואין לך דבר שהקפידה תורה עליו כשפיכות דמים, שנאמר "ולא תחניפו את הארץ, כי הדם הוא יחניף את הארץ".
מצוה ביד גואל הדם שנ' (במדבר ל"ה י"ט) "גואל הדם הוא ימית את הרוצח", וכל הראוי לירושה הוא גואל הדם, לא רצה גואל הדם או שלא היה יכול להמיתו או שאין לו גואל דם בית דין ממיתין את הרוצח בסייף.