נסיון כבד בכיבוד הורים

שאלה

שלום כבוד הרב,

הורי גרושים, אני חיה עם אימי לבד מגיל 6 היום אני בת 19,אני מודעת לזה שהחיים הפכו את אימי לקשת יום והיא הקדישה את חייה כדי לטפל בי ואני מעריכה אותה על כך מאוד,העיניין הוא שמתחילת גיל ההתבגרות אני מרגישה שהיא חונקת אותי ועדיין חושבת שאני ילדה קטנה, היא מתערבת לי בכל דבר בחיים ולא מניחה לי להיות עצמאית,כתוצאה מכך אני נגררת איתה לעימותים מילוליים אני מרגישה ממש מתוסכלת מזה,אציין שאימי אינה דתיה ואני כן גם על כך יש לנו עימותים,ובכל ריב איתה היא נוהגת להגיד "ה' ישלם לך כי את דתיה וככה את מתנהגת לאמא שלך"

ועל כל השתדלות שלי בעניין הדת היא מזלזלת ואומרת "יותר חשוב שתכבדי את אמא שלך" אני כבר לא מסוגלת לשלוט בדברים שיוצאים לי מהפה אליה,היא לא יודעת מתי להפסיק ולהניח לי אם אני לא רוצה להקשיב לכל דבר שהיא אומרת,החל בריכולים ובדברים שהיא אומרת לי וחוזרת על עצמה המון פעמים ואני אומרת לה שכבר שמעתי ובכל זאת היא ממשיכה,אני לא יכולה שלא להגיד "די שקט כואב לי הראש כבר", אימי אינה אישה בריאה ומאז שילדה אותי אינה עובדת, בעשר שנים האחרונות היא סובלת מבריחת סידן ברמה גבוהה מאוד,יש לה בעיה בכל השינים שעלולה לגרום לנמק,וכל היום היא מדברת על החששות שלה ועל הכאבים אני יודעת שזה לא יפה להגיד אבל אני כבר לא יכולה לשמוע על זה ימים שלמים לפני טיפול בשיניים ואחרי טיפול בשיניים אני מקשיבה לה כמה שאפשר אבל כשזה נהיה מוגזם אני לא יכולה כבר.ומאז שאני זוכרת את עצמי תמיד היא נהגה להגיד שהיא לא מרגישה טוב גם כשהמצב לא היה כ"כ חמור.אני מרגישה לא בסדר עם איך שאני מדברת אליה וכל ראש השנה אני אומרת לעמצי השנה אני ישתפר באיך שאני מתנהגת אבל אני יודעת שזה לא תלוי רק בי ואני לא רואה דרך שהיא תשתנה כי מבחינתה רק אני רעה ואשמה בהתנהגות שלי.

מה אני אמורה לעשות חוץ מלבקש מה' שיתן לי עוד סבלנות? אני מרגישה שאני כושלת במצוות כיבוד

הורים לאור המצב שתארתי זה באמת כך? ומה עליי לעשות?

תשובה