שאלה
תמיד נדרש מהציבור שלנו, להיות נחמד, לחייך להיות סבלן.
אבל נמאס. כאשר בג"צ יורק על היהדות, כאשר כל יום נהרגים קרובים, לא נותר כוח להיות נחמד.
האם לא הגיע השעה לצעוק, או לאמץ את הגישה הברורה של החרדים, של אנו והם - וכשיש מלחמה בינינו אז נלחמים.
כי הדרך של 'להיות נחמד' לא ממש מובילה אותנו, אלא רק מחזקת את הצד השני.
ונמאס...
תשובה
ב"ה
אריאל,
ברכת ה' עליך!
כמה כאב יש בשאלתך-הערתך. הזעקה שאתה זועק אכן מחלחלת עמוק ומעלה תהיות רבות ביחס למצב של עם ישראל. המצוקות שלנו מקיפות את כל התחומים: הכלכלי, החברתי וכמובן הבטחוני.
אבל, מה אתה מציע? האם המטרה היא לברר מי צודק? עמדתו של מי נכונה יותר? האם מדובר בצורך בבירור אקדמי של העמדה הצודקת או שמא מדובר ברצון לתקן את העם ואת בעיותיו. האם הדרך של "אנחנו" ו"הם" תתקן את המצב? האם המצב הבטחוני ישתפר מכך?! יהיו פחות עניים?!
מה קדמו אחינו החרדים מכח הסתגרותם. מה מעניין אותנו באמת, שלנו כציבור יהיה טוב או שלעם ישראל יהיו אמצעים לגלות את יחודו, את משמעותו , את עוצמתו.
פלגנות היא תכונה של חלשים, פיזור והפרדות היא תכונה של מי שלא רואה ערך בעתיד.
אני "נחמד" כי אני מאמין בדרך. אני נחמד כי אני בטוח שנצח בהנחלת הערכים שלנו.
אני "נחמד" כי אני כזה באמת.
אנחנו חייבים להתאמץ להנחיל את עוצמתנו לכלל ולפרט.
בעז"ה נעשה ונצליח.
בברכה,
שי