שאלה
מה היחס של היהדות לניסים?למשל תחית המת שעשו אליהו ואלישה הנביאים האים זה היה תחית המת או התעלפות או שינה ליטרגית של הנערים ואין חריגה מכחות התבע או המתים שהחיה יחזקאל שאמרו שירה ומתו האם זה היה או משל והאמונה באפשרות קייום הנס ביהדות הים היא הכרחית?והניסים ביציאת מיצריים האים חייבים לקבל אותם כפשותו-למשל הפיחת מטה לנחש?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
השאלות שלך נדונו בהרחבה אצל גדולי ישראל בדורות הקודמים, בסופו של דבר ננקטו עמדות שונות:
מצד אחד, יש אומרים (זו גם דעתי שלי) שבורא עולם שולט באופן מלא בעולם לכן אין להתפלא על כל סוג נס שיעשה:
קריעת הים או העמדת השמש בשמים.
הפיכת מטה לנחש או הפיכת אדם לנציב מלח.
עם זאת, במקומות מסוימים צריך להסביר את הפסוקים לא כנס אלא כמשל: דוגמא בולטת היא 'חזון העצמות היבשות'. צריך לראות בו חזון תחיה לעם ישראל המפוזר בגולה, ולא תאור ממשי של מתים שקמים לתחיה.
מצד שני, יש פרשנים שרואים בנס לא חריגה מחוקי הטבע אלא התרחשות טבעית.
העניין האלוקי בנס לפי דעתם, אינו במעשה אלא בעיתוי - הארוע הטבעי הנדיר מתרחש בדיוק בזמן ובמקום הנדרש.
כך הם יסבירו את קריעת ים סוף כתופעת טבע נדירה אבל היא מעשה אלוקים מפני שנעשתה בדיוק כאשר בני ישראל נמלטו מפרעה וחילו - ובהמשך ההתרחשות טבעו המצרים בים.