שאלה
לפני כמה שנים כעסתי על מישהי ואני לא זוכרת אם אמרתי או חשבתי "אני לא אתן לה יותר כלום" (או משהו בסגנון).
אני לא זוכרת אם אמרתי בלי נדר ולמה בדיוק התכוונתי.
בדר"כ אני מאוד משתדלת להגיד בלי נדר. יש לי חששות הרבה פעמים שמה שאני חושבת עליו נהיה נדר, או שאני לא יודעת אם אני באמת אומרת או רק חושבת משהו (מתוך חשש).
לא כ"כ סביר שאמרתי או רציתי באמת שזה יהיה נדר, כי לא היה לי שום רצון להתעסק עם נדרים, וגם - כשנתיים לפני המקרה רב אמר לי שאני אגיד ששום דבר שאני אומרת לא יהיה נדר ונראה לי שבאמת אמרתי את זה.
גם נראה לי שעשיתי התרת נדרים כללית שלפני ראש השנה קצת לפני המקרה.
שאלתי לא מזמן רב בצורה כללית, והוא אמר שכדאי לעשות התרת נדרים אבל אני לא חייבת. לאחר מכן חברה דיברה על התרת נדרים ואמרתי "אני גם צריכה". האם האמירה הזאת מחייבת אותי במשהו (שאמרתי שאני גם צריכה)?.
ואם נתתי למי שכעסתי עליה מתנה - זה אומר שעברתי על הנדר? מה כדאי לעשות בקשר לזה?
וגם רציתי לשאול, במקרה שאני כן אמורה לחשוש לזה - מה נקרא שאני נותנת לה משהו? האם זו רק נתינה חומרית בצורה ישירה? (נתינת חפץ שלי עם כוונה מראש לתת דווקא לה). אם אני נתקלת בסיטואציה שחוסר הנתינה יכול להעליב, מה לעשות?
תודה רבה
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הרב נתן לך את התשובה הנכונה, אבל את מסרבת לפעול על פיה ועם זאת את פונה שוב לקבל תשובות.
את התשובה הפשוטה והנכונה קבלת ואני אחזור עליה: 'לעשות התרת נדרים'.
תגשי אל אבא שלך; הרב של השכונה; הרב של בית הספר. תבקשי לעשות לך התרת נדרים. מכל הארועים הללו תלמדי ותבטיחי לעצמך לא לדבר לעולם במילים שעלולות להתפרש כנדר.