שאלה
שלום כבוד הרב,
בתי בת ה19 וחצי (בת זקונים) סיימה באוגוסט האחרון שרות לאומי של שנה אחת. היא לא רצתה להמשיך עוד שנה, כי העדיפה להיות פנויה ללמוד למבחן הפסיכומטרי. מכל מני סיבות דחתה עד היום את התחלת קורס הפסיכומטרי
(אף על פי שנרשמנו והתחלתי לשלם מזמן). היא מאוד משועממת בבית, מעבירה את הזמן עם מחשב ותוכניות טלויזיה, נתקה את הקשרים עם החברות (לפי דעתי מכיוון שהיא מתביישת שלא עושה כלום). היא גם לא
מחפשת עבודה אפילו חלקית.
היא שמחה שמגיעים לשבתות האחיינים ואחים הנשואים.
בתי מאוד סגורה ולא רוצה לדבר על עצמה. כאשר יצאנו פעם לבית קפה היא
רק אמרה שמצטערת שלא עשתה שנה שנייה של שרות לאומי.
מה שקשה לי בכל הסיפור שבתי מסתובבת בלי מצב רוח, בקושי עונה לי על
שאלות ופשוט קשה לי לראות אותו ככה. אני עובדת על עצמי מאוד לשגר לה
אמונה שהיא תסתדבר בע"ה ומתפללת לה', אבל עדיין יש לי קושי ולפעמים
אני אפילו בוכה. בעלי לאומת זה לא נכנס למצב כמוני, עסוקבדברים שלו
ו"לא שם לב".
אשמח לקבל את עיצת הרב.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הדברים הללו מוכרים וידועים. עד תום השרות הלאומי יש מסגרות ברורות - פחות או יותר, יש מסלול קבוע שכולם פוסעים בו.
בגיל 19 - 20 אצל בנות, קצת יותר מאוחר אצל הבנים. מגיעים לתקופה שמחייבת קבלת החלטות בהן מסתמנת הכרעה על דרך החיים: מה והיכן ללמוד - החלטה שמכוונת גם לתעסוקה בעתיד.
החלטות אלו מחייבות השלמה שהיא לעיתים קשה מאוד ופוגעת בדימוי העצמי. אם הצעיר חלם להיות רופא ועתה מתברר שאין לו הנתונים לכך. הוא האמין שיתקבל למסלול אקדמי יוקרתי והוא לא מצליח...
צעירים רבים דוחים את השלב הזה, במודע או שלא במודע: על ידי טיול לחו"ל או לימודים במדרשה או בישיבה, יש גם שמחליטים לעבוד במשך שנה שנתיים עד שיתיישבו בדעתם.
אפשר שגם הבת שלך - במודע או שלא במודע - מנסה לדחות את הקץ. אפשר שהיא מתמודדת עם ההתפכחות שלא תממש חלומות מסוימים שהיו לה?
את ודאי צודקת שבכל הנסיבות - כאלה או אחרות, הבטלה שלה והבריחה לצפיה בטלויזיה ומחשב רק פוגעים במצב הרוח שלה.
עם זאת נראה שהדאגה שלך מחלחלת אליה ומקרינה כלפיה גם חוסר אמון מצדך וביקורת שלך על ההתנהלות שלה. עמדה כזאת אצלך מחלישה אותה וגורמת לה לברוח מהתמודדות על ידי הסתגרות.
למרות שאפשר להבין מדוע יש לך ביקורת וחוסר אמון – נדרש ממך מאמץ גדול מאוד: להשלים עם המצב הנוכחי של בתך ולקבל אותה בהרבה אהבה והערכה אמיתיים!!!
יחס חם וחיובי שלך, יעניק לה בטחון ומתוך כך גם כוח לעשות יותר עם עצמה.
תחפשי (כמו שאומר רבי נחמן בתורת "אזמרה") את כל הטוב שיש אצל הבת, תתמקדי בו, תשתדלי לראות אותה ולקבל אותה בעין טובה – בהערכה ובאמון ביכולתה. כדי שהיא תקבל ממך כוח.
תנסי בעדינות רבה לכוון אותה לתעסוקה (בשכר או אפילו בהתנדבות) כל הצלחה קטנה תחזק אותה ותאפשר לה לנסות יותר.
בברכה