משנה-שאלות

בס"ד
שלום רב,
א. יש שתי תוספות בעניין הגשם.
1. מזכירים את הגשם בברכה השניה – ברכת גבורות, אומרים: "משיב הרוח ומוריד הגשם". מתחילים להזכיר גשמים משמיני עצרת.
2. שואלים גשמים בברכה התשיעית "ותן טל ומטר לברכה". אבל מתחילים לבקש גשמים רק שבועיים אחרי שהתחילו להזכיר, בליל ז' חשוון בא"י (בחו"ל בתקופה יותר מאוחרת).
3. את ברכת 'הביננו' אומרים אחרי שלש הברכות הראשונות: אבות גבורות וקדושת ד'. לכן גם אם אומרים 'הביננו' זה לא במקום ברכת גבורות, בכל מקרה יאמרו "משיב הרוח..." בברכת גבורות. אבל כשאומרים 'הביננו' לא אומרים ברכת השנים לכן לא יאמרו "ותן טל ומטר...".
ב. "כל הנאכלים ליום אחד" הכוונה לסוגי קרבן שאת הבשר שלהם מותר לאכול רק ביום שבו נשחט הקרבן (עד למחרת לפנות בקר) ומה שנשאר צריך לשרוף. כלומר אם שחטתי קרבן חטאת ביום שלישי בצהרים, אפשר לאכול את הבשר עד עלות השחר של יום רביעי, מה שישאר ליום רביעי בבקר צריך לשרוף.
ג. אנחנו מחלקים את היום לשתים עשרה שעות. החישוב הוא שתים עשרה חלקי ארבע שווה שלש: 12=3 3 3 3 כלומר כל שלש שעות הן רבע של היום.
ד. "שלא לחתום" הכוונה שלא מסיימים ב- "ברוך אתה ד'". כמו שאומרים למשל בקידוש: גם בתחילה אומרים ברוך אתה ד' ובסיום חוזרים וחותמים 'ברוך אתה ד' מקדש השבת'. אבל כאן אומרים רק בתחילה: ברוך את ד'. כשמברכים על פרי אומרים: ברוך אתה ד'... בורא פרי העץ. כך גם על תפילין (מצוות): ברוך אתה ד'... אשר קדשנו... להניח תפילין. בסיום לא אומרים שוב: "ברוך אתה ד'".
ה. "נצח" פרושו שהיתה לו הוכחה לעמדתו. ההסבר הוא שתחילה לא היתה אפשרות לרבי אלעזר בן עזריה להוכיח צדקת עמדתו, עד שהוא שמע את הדרשה של בן זומא. מהדרשה של בן זומא הצליח להביא רבי אלעזר בן עזריה הוכחה לעמדתו – בלשון הברטנורא הוא "נצח", אבל זה לא אומר שחכמים נכנעו לעמדתו של רבי אלעזר בן עזריה, החכמים טוענים שההסבר של בן זומא אינו הכרחי והם מציעים הסבר אחר.
ו. המצב הרצוי הוא להתחיל תפילת עמידה מיד עם הנץ החמה (גם היום יש מנינים שמקפידים על כך ונקראים מנין "ותיקין" – כל יום הם מתחילים את התפילה בשעה שתתאים לכך שיגיעו לעמידה עם הנץ החמה) לכן כדי לסמוך גאולה לתפילה הם מתחילים להתפלל לפני הנץ.

שים לב – ברוב הדברים אתה כוונת לאמת, אני רק דייקתי יותר בפרטים. יש לך גישה מעמיקה בלימוד ואתה יכול להגיע רחוק, עוד תזכה להגדיל תורה ולהאדיר.