מקורות הכיפה

שלום

אף על פי שבגמרא ענין כיסוי הראש היה מנהג חכמים או כחומרא, כיום כולם נוהגים כך והמקור הוא על פי הזוהר הקדוש,

וכן כתב בב"י סימן מו על דברי הגמרא "כי פריס סודרא על רישיה לימא עוטר ישראל בתפארה": כתב ה"ר דוד אבודרהם (שם) שלא נהגו לאמרה באותן הארצות שאינם מניחים מצנפת, לפי שברכה זו נתקנה לפי שהיו עוטרים מצנפת. ועכשיו נהגו כל העולם לאמרה אע"פ שאינם עוטרים מצנפת. וכן דעת התוספות (ס: ד"ה כי פריס) שכתבו כי פריס סודרא על רישיה, והוא הדין לכל כובע ולכל כיסוי. ונראה לי שטעם ברכה זו לפי שאסור להלך בגילוי הראש כדמשמע בפרק כל כתבי (שבת קיח:) "אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא ארבע אמות בגילוי הראש" ואפילו לדברי המפרש שאינו אסור לילך בגילוי הראש, מכל מקום מודה דמדת חסידות היא שלא לילך בגילוי הראש כמו שיתבאר בסימן צ"א בסייעתא דשמיא.
וכן משמע בשבת קנ"ו דאימיה דרבי נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי: בריך גנבא הוה. לא שבקתיה גליויי רישיה. אמרה ליה: כסי רישיך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא, ובעי רחמי. לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה. יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילויה רישיה דלי עיניה חזא לדיקלא, אלמיה יצריה, סליק פסקיה לקיבורא בשיניה.
וכך פסק שולחן ערוך סימן צא סעיף ג:
יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה, וי"א שיש למחות שלא ליכנס בבהכ"נ בגלוי הראש. ובסימן ב סעיף ו כתב: אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש (מפני כבוד השכינה). בסימן צ"א משמע שזו חסידות שלא לילך כלל בראש מגולה ואילו בסימן ב' משמע שזה חיוב?
לא קשיא, בסימן צ"א כתב השו"ע את הדין, ובסימן ב' את מב שראוי לעשות לפנים משורת הדין.
ודבר זה מצינו בכמה מקומות. וכפי שמשמע ממשנה ברורה סימן ב: "ומידת חסידות אפילו פחות מארבע אמות ואפילו בעת השינה בלילה. ויש שמצדדין לומר דאפילו ארבע אמות אינו אסור מדינא רק להצנועין במעשיהן. אבל כבר כתב הט"ז לקמן בסימן ח' דבזמנינו איסור גמור מדינא להיות בגילוי הראש ואפילו יושב בביתו. עי"ש.
וכפי שכתב בביאור הלכה סימן צא: ועיין לעיל שכתבנו שם בשם הט"ז דבזמנינו אסור בכל מקום מדינא אפי' פחות מד' אמות.
ולמה באמת בזמנינו כל שומרי המצות נוהגים לילך עם כיסוי הראש כמידת חסידות?
אלא שזה כנראה בהשפעת דברי הזוהר הקדוש ברעיא מהימנא בנשא (קכב:):
"בר נש אסור למיזל ד' אמות בגלויא דרישא משום דמסתלקי חיי מיניה".

למסקנא:
כיום גם מי שלא הולך בכל דרכיו על פי הזוהר הקדוש, צריך ללכת עם כיפה כיון שהדבר הזה הפך לסמל של איכפתיות מהתורה והמצוות. ואע"פ שאני יודע שיש כאלה המביישים את כיפתם ויש כאלה שגם בלי כיפה מתנהגים כראוי, כבר אמרו חכמינו ז"ל "אל תפרוש מן הציבור" והציבור הדתי הולך עם כיפהץ ובודאי בדבר זה שהפך לסמל כל כך חזק - ההולך בלי כיפה כאילו מצהיר על כך שאינו שייך לענין התורה והמצוות.