מצה שמורה

א. ארבע מצות שמורות הן:

1. מחיטה שמורה משעת קצירה - עבודת יד.
2. מחיטה שמורה משעת קצירה - עבודת מכונה.
3. מחיטה שמורה משעת טחינה - מיוחדת.
4. מחיטה שמורה משעת טחינה - רגילה.


ב. גם מבין אלה המקפידים לאכול במשך כל החג מצה שמורה משעת קצירה, יש שכיום אינם מקפידים שתהיה זו מצה מעבודת יד דווקא, כיון שהמכונות שמשתמשים בהן כיום שונות מהמכונות שבהן נאפו המצות בדורות הקודמים שאסרו אותן.

ג. בליל הסדר יש המקפידים יותר, ואוכלים לשם מצות מצה רק מצה השמורה משעת קצירה ואשר נילושה ונאפתה ביד. רק בדיעבד (לא מצא, או לפתע הגיעו אורחים) יסתפקו במצות שמורות מהטחינה.

ד. היחוד ב"מצות מיוחדות" הנמכרות כיום, אינו בכך שנשמרו מעת הקצירה, אלא במידת ההקפדה עליהן בשעת האפיה. אין להחליף ביניהן לבין מצות השמורות מהקצירה, שעליהן דיברנו בסעיף הקודם.

ה. עוד סוג מצות יש, שלא הזכרנו עד כה, והן מצות שמורות משעת קצירה, עבודת יד, שנאפו דווקא בערב פסח אחר חצות היום. יש המקפידים לאכול דווקא מצות כאלה למצת מצוה בליל הסדר.

ו. מי שנהג לאכול כל הפסח מצה שמורה משעת קצירה (יד או מכונה) ורוצה לאכול שמורה משעת טחינה - צריך לעשות על כך התרת נדרים.