שאלה
ר"ע מברטנטרא מפרש על המשנה הראשונה בפרקי אבות שהסיבה שבגללה משנה זו נכתבה יחד עם המשנות האחרות שעוסקות במידות היא ע"מ להדגיש שהן כולן נאמרו מסיני.
שאלתי היא אם כן מדוע יחסו לכל תנא בשושלת ההלכה הנהגה זו או אחרת אם כולן נאמרו מסיני ולא נלמדו מהאדם באופן ספציפי? היה צריך לכתוב בסוף השושלת פשוט את כל ההנהגות ברצף.לפי צורת הכתיבה קשה להבין שהכל מסיני.
ולפי זה קשה גם כן כי אנו רואים כי ישנו קשר בין אישיותו של התנא להנהגה שאומר אותה, ונראה שהיא באה ממנו, ולא מסיני.
האם התשובה היא שכולן נאמרו מסיני אך רבי יהודה הנשיא ייחס כל הנהגה לאדם שזה מתאים לו?
אשמח אם תוכלו לעזור לי להבין את דבריו של הברטנורא.
תודה רבה!!
תשובה
שלום וברכה
למעשה התשובה היא השאלה עצמה.
תורה שבעל פה משמעה מפגש עם דבר ד' שנאמר בסיני. למפגש זה באה התורה כפי שניתנה, והאדם כפי שנברא. בשל העובדה שכל אדם שונה, המפגש בתורה שבעל פה שונה מאדם לאדם.
על כן, מסיני נאמר הכלל הגדול של המידות הטובות. ברם, כל תנא פגש את הכלל הזה בצורה אחרת, ועל כן הוא התחבר בצורה שונה להדרכות השונות, ומכאן הגיוון והעושר שבמסכת אבות. מכאן גם הקשר בין אישיות התנא לבין דבריו.
האגדה מבארת זאת בצורה הטובה ביותר. היא מספרת כי בשעה שירד משה רבינו מהר סיני היו שני טפחים של הלוחות ביד ד' מלמעלה, ושני טפחים ביד משה רבינו מלמטה, ושני טפחים באמצע. האמצע הזה הוא המרחב בו נערכת אותה פגישה שכתבתי עליה לעיל, ושם נוצרת התורה שבעל פה.
כל טוב