מנהגי חודש אלול

א. שבת שר"ח אלול חל בה, בדרך כלל הפטרתה היא "השמים כסאי", שבסופה הפסוק "והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו". אולם לפי סדר ההפטרות של שבע דנחמתא צריכה לבא הפטרת "עניה סוערה". הספרדים נוהגים להפטיר "עניה סוערה", ולהוסיף פסוק ראשון ואחרון מהפטרת "השמים כסאי" (שבת-ר"ח) ופסוק ראשון ואחרון מהפטרת מחר חודש.

הנוהגים כרמ"א מפטירים "השמים כסאי", מכיון שבספר התורה השני קראו מעניינו של ר"ח, והרי גם בהפטרה זו יש מנחמתה של ירושלים - "שמחו את ירושלים וכו'". את הפטרת "עניה סוערה" לא יפסידו, כיון שאותה יוסיפו להפטרת פר' כי-תצא, "רוני עקרה", שהרי היא המשכה של הפטרה זו בספר הנביא.

ב. האשכנזים מתחילים בתקיעת שופר בר"ח אלול בסוף תפילת שחרית, ובאמירת המזמור "לדוד ה' אורי וישעי" בשחרית ובמנחה (או במעריב). יש שמוסיפים עשרה מזמורי תהלים כל יום כך שיסיימו את ספר התהלים פעמיים כמנין כפר (פעמיים ק"נ). בעשרת ימי תשובה מוסיפים מזמורים כדי לסיים את ספר התהלים שלוש פעמים. טוב לומר בכל יום לאחר קריאת עשרת המזמורים "יהי רצון", אולם יש לומר "בזכות מזמורי תהלים שקראנו לפניך", במקום: "בזכות ספר ...".

ספרדים מתחילים לומר סליחות בר"ח אלול. יש תוקעים בשופר כשאומרים י"ג מידות וכן ב"תענו ותעתרו", ויש שאין נוהגים לתקוע.

הקמים לסליחות לפני עלות השחר, נוטלים ידיים בברכה ומברכים כל ברכות השחר עם ברכות התורה ורק אח"כ מתחילים סליחות. מכל מקום טוב שאחר עמוד השחר יטול ידיו שוב בלא ברכה.

ימים אלה הם ימי מחילה וסליחה. טוב ללמוד בהם בספרי מוסר, ובכל לילה קודם השינה לפשפש במעשינו, ולאמר וידוי.