שאלה
שלום כבוד הרב!
אני לומדת באולפנית(מין הסתם מסגרת דתית)
ואני שומרת ומאמינה ואפילו אפשר להגיד שבזמן האחרון מאוד היתחזקתי(בעקבות חברה שחזרה בתשובה). באולפנית שלנו הכפיה הדתית ניראת לרוב וזה מעצבן אותי , במיוחד בנושא המיכנסיים
אני חושבת שזה לא משנה מה אני אלבש(אני הולכת רק עם מכנסיים רחבות וארוכות) משנה מה אני בפנים ולפי דעתי מכנס הרבה יותר צנוע מחצאית! וככול שאמונתי מתחזקת גם החשיבה הזאת מתחזקת שלא משנה מה האדם לובש(בלי להגזים) אלא הפנימיות! האם אני צודקת או שדרך החשיבה שלי מוטעת?(נ.ב הדואר האלקטרוני לא נכון פשוט זה לא נשלח בלי זה-סליחה)
תשובה
ב"ה
שלומות!
א. אין ספק שהפנימיות היא היקר. האדם יראה לעיניים - אנו פועלים רק לפי מה שאנו רואים אבל ה' - יראה ללבב. רק הוא מסוגל לבחון אותנו על פי הפנימיות שלנו, שהיא העיקר.
גם המצוות, שהן מעשה הנעשה בגוף לא נועדו אלא כדי לצרף בהן, לבחון ולהעמיק את מהותו של האדם. חכמים גם למדונו שפרשת שמע העוסקת באמונה, שהיא פנימית, קודמת לפרשת והיה אם שמע, שעוסקת במצוות. כל אלה נועדו להבהיר שקבלת עול מלכות שמיים קודמת לעול מצוות ומכאן הערך הגדול לפנמיות.
ב. כל דבר יקר נעטף בעזרת עטיפות שמאפשרות לו להתקיים. העטיפות - צורתן, עוביין ועצובן, מגדיר את הערך של החפץ. החיצוניות מסוגלת לבטא את הערך הפנימי של הדברים. לכן, אין זה נכון לזלזל "בעטיפה", בלבוש, שמסייע לנו להחצין את מה שבתוכנו.
ג. אחד הנושאים המרכזיים בחיינו הוא מה אני מוכן להקריב כדי שתהיה מסגרת כללית. למרות שאני מעוניין ליסוע על מהירות של 150 קמ"ש - אני נאלץ לוותר כדי ליצור מסגרת, כלי למימוש חברתי של החיים. הפרט מקבל עליו את הכללים של הציבור כי רק כך ניתן לחיות. מכנסיים יכולות להיות אסורות ויכולות להיות מותרות אבל כדי ליצור אחידות עלינו להקפיד להיות חלק מהמסגרת אותה קובעים פוסקי ההלכה.
יישר כח על התהליך אותו את מתארת!
שי