שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום וברכה!
ראשית - אני ממש מעריכה ומוקירה את עבודת הקודש שלכם! תבורכו!
אני כרגע בת 19, סטודנטית במכללה לא דתית במרכז הארץ.
כל חיי גדלתי במוסדות דתיים מאוד. גם השירות שלי היה במקום דתי בשילוב מדרשה.
אני ממש משתדלת להמשיך לקיים מצוות ולא לרדת מבחינה דתית, יש בי פחד כזה שפתאום אני לא אבין כלום וח"ו אפרוק עול.
ולכן אני מציבה לעצמי קווים אדומים שאני לא חוצה. אבל תמיד יש במה להשתפר.
אז ככה:
א. תחילת הלימודים ב8 בבוקר. ההגעה מהבית למכללה עצמה יכולה לעמוד בין חצי שעה - לשעה.
מה שאומר שמהבית אני צריכה לצאת בערך ב7 .
אני לא מצליחה לקום בבוקר! ואני יודעת שהתפילה זה אחד היסודות החזקים שיחזיקו אותי במקום חילוני כמה שיותר חזק! יוצא שאני קמה מאוחר, אומרת ברכות השחר ומתפללת בהפסקה של בין 9:30-ל9:45.
התפילה מואצת ללא כל כוונה וזה ממש מעצבן!
תמיד היה לי קשה בתפילה בבוקר. ואני יודעת איך מתמודדים. אבל זה דורש עמל. אז איך בכל זאת להתגבר על היצר? האם לרב יש טיפ שיכול לעזור?
ב. אני מרגישה שזה שאני כ"דתיה" נמצאת במקום לא דתי, אני מייצגת משהו. אני משתדלת לחשוב לפני כל מעשה כדי לא ליצור סטיגמה שלילית על היהדות ולגרום ח"ו לחילול ה'.
אבל אני לא טלית שכולה תכלת, ואני יכולה לטעות. יש דברים בתרבות החילונית שקצת מפליאה אותי ואני לא רוצה להתייחס לזה בזלזול, אני יודעת שהם תינוקות שנשבו. אבל איך בכל זאת אפשר להתגבר על זה? איך להתייחס למעשים שלהם?
ג. אני מפחדת לראות שם דברים והם יגרמו לי לערער על דרכי. אני מפחדת שישאלו אותי שאלות ולא יהיה לי מה לענות וגם אני אפגע מזה ברמה הדתית שלי. עקרונית, אני לא יכולה לבוא בהצהרה של: "אל תשאלו אותי שאלות בנושאים של דת" כי דבר ראשון יש דברים שאני כן יודעת. ודבר שני יכול להיות שזה יגרום להם לזלזול, כאילו מה, את דתיה! מה הבעיה שלך לענות על השאלות שלנו?
אני בסה"כ בת 19, אין לי ידע כ"כ גבוה בנושאים של יהדות, ויש דברים בסיסיים שחסרים לי. אני ממש רוצה להגיע ללבבות של הנשמות הללו, אבל במעשים. בדרך ארץ ובחיוך. ולא ע"י מצבים לא נעימים שיגרמו לי להגיד את דעתי וזה יישמע כמו הטפת מוסר וכד'.
לפני שהתחלתי את הלימודים ידעתי לאן אני נכנסת וביקשתי מה' שאומנם אני לא אהיה שם כמו רבנית. אבל מצד שני שאני לא אגרום לחילולו ח"ו.
אני יודעת מה
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הקושי הבסיסי שלך: את רואה עצמך שליחה או נציגה של היהדות אצל התינוקות שנשבו. לדעתי זו גישה מוטעית ומזיקה.
את לא שליחה ולא נציגה של מישהו - את פשוט את: נערה דתיה בת 19 שבאה ללמוד מקצוע במקום שמתאים לה.
גם האחרים בכיתה אינם תינוקות שנשבו חלילה - הם בכלל לא 'הם' - יש ביניהם בנים ובנות, מסורתיים יותר או פחות, אולי יש שם גם כמה ערבים וערביות...
אין 'להם' תרבות חילונית אחת אחידה - יש ביניהם סגנונות שונים ותרבויות שונות: אפשר שיש ביניהם כאלה שאוהבים לבלות במועדנים, אחרים אוהבים ספורט או טיולים... יש כאלה שבאים ממושב ואחרים מהעיר - משכונות יוקרה או משכונות מצוקה...
תבואי לכיתה בלי מטענים כבדים - תהיי את: מה שאת מאמינה ומה שאת אוהבת לעשות ורוצה להיות. אל תייצגי אף אחד מהעולם הדתי ואל תחנכי אף אחד מהעולם החילוני.
לאחר שתשתחררי מכובד השליחות והתפקיד שלקחת על עצמך תוכלי להרגע מהפחדים והדאגות. את לא ילדה קטנה. בגיל 19 את מבוססת באמונתך ובדרכך ולא תפלי מכל מכשול קטן. תסמכי על עצמך ותאמיני בכוחות שלך להתמודד עם הקשיים שיעלו בדרכך.
ודאי, גם אני מתפלל כל בוקר "שלא תביאני לידי נסיון ולא לידי בזיון" חובתנו להתאמץ, להתחזק וגם להתפלל שיהיה לנו הכוח והאומץ להתמיד בדרכנו - דווקא משום כך לא צריך לפחד ולדאוג.
אחרי המבוא הזה אפרט תשובות לשאלות שלך:
א. תפילה - אם אינך יכולה להתפנות לתפילת שחרית כראוי, תאמרי את ברכות התורה וברכות השחר, וקריאת שמע. אחר כך תתפללי עמידה בנחת. אם אינך מספיקה אפשר להתפלל מנחה במקום שחרית (או בנוסף לשחרית, העקר להתפלל בנחת!)
ב. אם תהיי מי שאת באופן טבעי - לא תגרמי חילול ד'. גם אם ישאלו אותך משהו שלא תדעי לענות - הם יבינו שאת לא הרב הראשי לישראל.
סביבך יש צעירים בוגרים שבחרו לעצמם דרך (כל אחד לפי דרגתו הרוחנית והערכית...) בכל מקרה צריך לכבד אותם בדרכם - אין סיבה להתנשא עליהם ולראות אותם 'תינוקות שנשבו' - דווקא עמדה מתנשאת תגרום לחילול ד' גדול.
ג. אם שואלים אותך שאלות - תשיבי בטבעיות כמו שאת משוחחת עם חברה שלך. ספרי להם מה את חושבת ומה את נוהגת, אם אינך יודע מדוע, תאמרי זאת בפשטות, אם ישאלו אותך מדוע את עושה למרות שאינך יודעת - תשיבי להם מה שאת משיבה לעצמך. דווקא אם תהיי פשוטה וטבעית הם יקבלו אותך ויעריכו את דרכך יותר.
לימודי הקודש שלך ועמלך בעבודת ד' לא צריכים לבוא בגלל הפחד מהחילוניים אל מתוך מוטיבציה טבעית שלך לגדול ולהתפתח בתורה ובאמונה - גם בתחום הזה תהיי טבעית ואמיתית עם עצמך.
ד. ענין ה'בנים' צריך רגישות רבה, במיוחד מפני שלא גדלת בחברה מעורבת. עדיף שתהיי זורמת ופתוחה עם הבנות שם תוכלי לשמוח ולהנות מהמפגש וההתקרבות לסגנון שלא הכרת עד היום.
עם הבנים באמת צריך שמירה. כדאי להיות מנומסת ואדיבה אבל יותר רשמית ופחות פתוחה. זה הנושא היחיד שתמיד צריך לפחד ממנו: "אין אפוטרופוס לעריות".
לסיכום - תתיחסי למפגש עם חילוניים כאל הזדמנות ללמוד ולהכיר את עם ישראל על מורכבותו ומתוך כך לפתח בתוכך כישורים של הקשבה, סבלנות והערכה לאנשים שונים ממך בהשקפה ובדרך החיים שלהם.
תשתדלי לא לעשות הצגות ולא לבוא עם תפקיד - אלא להיות בטבעיות מי שאת - דווקא כך חברות יאהבו אותך ויעריכו אותך.
במעורבות בכלל ישראל, כשלא מתכוונים לעשות קידוש ד', עושים קידוש ד' גדול ביותר!