שאלה
שלום כבוד ברב
לפעמים שאני מיסתכל על כול מיני תמונות של צדיקים בדורנו ליבי לוחש לי שאני כיבכול יכול להגיע לדרגה גבוה מהם(סוג של יהירות)
לרוב אני לא מכיר אישית רבנים גדולים אלו אך יש לי תחושה אישית שאני יכול להגיע לדרגות גבוהות מאוד בעבודת השם .
הדבר באמת נותן לי הרבה כוחות לעמוד מול היצר הרע שלי בכל התחומים ובכל פעם שאני מצליח לעמוד בניסיון ליבי מתמלא בשמחה , לפעמים השמחה גדולה מאוד שקשה להכיל אותה בלב .
השאלה שלי האם המחשבה שלי והדימוי העצמי שלי הוא חיובי או שלילי?
זאת אומרת מה רע במחשבה הזו ואיך אני מנתב את המחשבה שאני יותר צדיק למחשבה נכונה ואמיתית , הרי ברור שלא ניתן להגיד שאדם אחד יותר צדיק מאדם אחר היות וכל אדם הוא "חבילה" בפני עצמו והניסיון של כל אדם שונים זה מזה , אך המחשבה הזו לא מספקת אותי ועדיין מידת הגאווה והיהירות מציפים אותי .
והשאלה השניה שלי היא איך אפשר לאזן באופן נכון בין הרוח והחומר כך שניתן יהיה לחיות באמונה שלמה מבלי לפגע בכל תחום .
סליחה על הפרוט הארוך ותודה על הכל
תשובה
ב"ה,
שלום וברכה,
אתה ענית על השאלה שלך, כל אחד והחבילה שלו, לכל אדם כוחות משלו לכל אדם נסיונות ואתגרים משלו ובהם הוא צריך לעמוד ואין שום מקום להשוואות,
למשל אצל אדם אחד הכסף לא משחק ותפיק וכל מה שקשור לגזל קל לו להתמודד הוא לא יכול להשוות את ההצלחה שלו לאדם שיש לו חשק גדול לכסף.
ביחס לשאלה
איך לאזן בין החומר והרוח - זה תפקיד התורה כפי שמפורט בהלכה, כל ההלכות והדינים הם האיזון בין החומר והרוח, מצד אחד לאכול ומצד שני לא לאכול מה שלא כשר.
מצד אחד איסורי עריות ומצד שני מצות נישואין. וכן על זה הדרך בכל המצוות,
עיין בדברי הכוזרי תחילת מאמר שלישי, בהגדרת החסיד המושל.
בברכה,
דני ארגמן