שאלה
לרב שלום,
רציתי להתייעץ עם כבוד הרב אם יש כאן הלבנת פנים.
אני מחנכת כיתה ג' של בנות שמבחנתי אין לא פשוטות ועושות כל העולה על רוחן,יכול להיות שאני אשמה בזה כי מהתחלה לא הצבתי להם כללים.
ויוצא לי הרבה שאני צועקת על בנות וממש לפני כולן על השטויות שהן עושות.
אחת הבנות העליבה בת בכיתה והיא התחילה לבכות ואז צעקתי על אותה בת שהעליבה לפני כולם שכך לא מתנהגים.
בת אחרת בקשה עזרה ולא יכולתי להתפנות אליה מתוך לחץ ואז היא לקחה את הדף וקימטה אותו וזרקה אותו לכיווני ואמרה לי בכעס את לא עוזרת לי אני לא אעשה את הדף,
אמרתי לה בכעס ולפני כולם ככה אני לא אעזור לך גם אם תרצי.
אני לא יודעת אם יש כאן הלבנת פנים ,
אני כועסת עליהן הרבה ורע לי עם זה?
יחד עם זאת אני חובה איתן הצלחות.
שאלתי היא האם יש כאן הלבנת פנים שאני כועסת או לא?
אציין דוגמא נוספת כעסתי על בת בפומבי שסרבה לעשות דפי חזרה לקראת מבחן אני מרגישה שאני רבה איתן הרבה קשה לי עם זה אני לא יודעת מה לעשות?
האם גרמתי להלבנת פנים ועלי לבקש מהן סליחה או שהמקרים שציינתי הם עוברים את הגבול והתגובה שלי הייתה מחייבת כעס .
מה כבוד הרב חושב?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
מצד ההלכה היבשה את לא צריכה להחמיר עם עצמך מפני שכיתה זה כמו משפחה, טבעי שיעלו בה דיבורים קצת קשים וכעסים - משני הצדדים. אם נאמרות גערות שיגרתיות אין בכך הלבנת פנים.
הלבנת פנים תהיה אם תאמרי דברים שמשפילים תלמידה (אין דוגמאות כאלה בשאלה ששאלת - אבל אתן לך דוגמאות תאורטיות)
אם מורה אומרת לתלמידה: "את טפשה", "את משקרת", "את הכי גרועה בכיתה", "את הורסת לי את השעור" - זו הלבנת פנים ויש להמנע ממנה.
עם זאת ההרגשה הקשה שלך משקפת מציאות שצריך לפעול כדי לשנות אותה: חינוך בריא לא נעשה במריבה, בעוינות ומתוך צעקות.
את צריכה לעבוד על שינוי גישה - שיסודו להסתלק מהכעס. אם לא תכעסי, תוכלי ליצור אוירה נעימה יותר וזה ישפיע גם ביחס של הבנות אליך.
אינני מכיר את המקרה שלך אבל באופן כללי ועקרוני - מורה כועס כאשר הוא מרגיש שהכיתה מאיימת עליו (הוא לא תמיד יהיה מודע לכך - אבל זה מה שמשפיע בפנים).
במצב כזה הכיתה מרגישה את הכוח שיש לה ומעצימה את ההתנהגות השלילית שלה (באופן לא מודע התלמידים נהנים להרגיש שיש להם כוח לשלוט במורה שלהם).
כך נוצר מעגל: תלמידים מרגיזים - מורה מאויים וכועס - תלמידים מרגיזים יותר...
החלטה שלך שלא תכעסי, איננה מספקת כדי לעצור את המעגל הזה - צריך כאן טיפול שורשי עמוק.
את צריכה למצוא דרכים שההתנהגות של התלמידות לא תאיים עליך כדי להגביר את הבטחון שלך בכיתה.
יש מורים שאצלם הכיתה יושבת בדממה - הם לא צועקים ולא מענישים - וכל התלמידים יראים מהם. הסיבה היא פנימית: מורים אלו משדרים בטחון רב שעובר אל התלמידים ומרתיע אותם, התלמידים מרגישים בתוכם שכאן המורה שולט ולא הם.
שינוי כזה חשוב מאוד למי שרואה את דרכו בהוראה. זו עבודה איטית שנמשכת שנים. המשך העבודה וההתקדמות בנושא צריך להיות לפי האישיות והאופי שלך. לעיתים קרובות השינוי שלך כמורה בכיתה צריך להיות חלק משינוי יותר רחב באישיות הכוללת - ברוב המקרים אנחנו אותו אדם גם בכיתה וגם בבית...
אולי יועצת בית הספר או מחנכת ותיקה יכולה ללוות אותך בתהליך.
בהצלחה!