שאלה
האם תוכל להפנות אותי למקורות תלמודיים בנושא השאלה או בנושאים קרובים?
תודה מראש
וכל טוב
תשובה
בס"ד
שאלתך היתה האם מותר להשאיר מלפני שבת (או בעזרת שעון שבת)מוזיקה שתהיה דלוקה בשבת, ואם לא למה מותר אור חשמל?
ועניתי שאסור משתי סיבות.
א- "מראית עין" וכאן זו "שמיעת אוזן" - זאת אומרת שאסור לעשות דבר שיראה כמו חילול שבת.
ואם תשאלי איך מותר להשאיר אור דלוק מערב שבת?
ההבדל הוא בכך שכולם יודעים שאור נדלק מערב שבת ואף אחד לא יחשוד בך שאת מכבה ומדליקה בשבת לעומת זאת במוזיקה - יחשדו בך.
המקורות לזה הם:
בגמרא מסכת שבת דף סד עמוד ב
אמר רב יהודה אמר רב: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין - אפילו בחדרי חדרים
אסור.
וכן במסכת עבודה זרה דף יב עמוד א
ת"ר: עיר שיש בה עבודת כוכבים - אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת, דברי רבי
מאיר; וחכ"א: כל זמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום - אסור, אין הדרך מיוחדת לאותו
מקום - מותר. ישב לו קוץ בפני עבודת כוכבים - לא ישחה ויטלנה, מפני שנראה
כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה - מותר. נתפזרו לו מעותיו בפני עבודת
כוכבים - לא ישחה ויטלם, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה -
מותר. מעיין המושך לפני עבודת כוכבים - לא ישחה וישתה, מפני שנראה כמשתחוה
לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה - מותר. פרצופות המקלחין מים לכרכין - לא יניח פיו
על פיהם וישתה, מפני שנראה כמנשק לעבודת כוכבים
וברמב"ם הלכות שבת פרק כב הלכה כ
מי שרחץ במים מסתפג באלונטיתו ומביאה בידו ואין חוששין שמא יסחוט, וכן מי שנשרו
כליו במים מהלך בהן ואין חוששין שמא יסחוט, ואסור לו לשטחן ואפילו בתוך ביתו
גזירה שמא יאמר הרואה הרי זה כבס כסותו בשבת ושטחה ליבשה, וכל מקום שאסרו חכמים
מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור.
ובשולחן ערוך אורח חיים סימן שא סעיף מה
מי שנשרו כליו במים, הולך בהם ואינו חושש שמא יבא לידי סחיטה. ולא
ישטחם לנגבם, מפני מראית העין, שלא יחשדוהו שכבסן בשבת. ואפילו בחדרי
חדרים, שאין שם רואים, אסור. ולא אסרו אלא לשטחן בשבת, אבל אם שטח מע"ש כלים
המכובסים, אינו חייב לסלקן בשבת.
וכן בשולחן ערוך יורה דעה סימן סו סעיף ט י
דם דגים, אף על פי שהוא מותר, אם קבצו בכלי אסור משום מראית עין. לפיכך, אם ניכר
שהוא מדגים, כגון שיש בו קשקשים, מותר.
דם אדם, אם פירש ממנו אסור משום מראית עין. לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם
משיניו על גבי הככר, צריך לגרדו. אבל שבין השינים, מוצצו. הגה: וכל דם דגים ודם
אדם, הואיל ומדינא שרי אינו אוסר תערובתו
---------------
כתבתי לך ש:
ב- יש סיכוי סביר מאוד בשמיעת מוזיקה שתגביהי או תנמיכי את העוצמה של המוזיקה, יש חשש שתוסיפי או תורידי בס וכד' כיוון יותר מדויק של הניגון - דבר שלא כל כך מצוי באור שכבר דולק שיש לו בדרך כלל עוצמה אחת.
וחששו לדבר זה גם בנרות שבת שאסור לקרוא לאורם שמא יטה את הנר לאור יותר גבוה, וכן בהשארת אוכל מערב שבת שלא יניח על אש גלויה שמא יחתה בגחלים לזרז את הבישול וכד'
ולא יאמר אדם - אני יודע לשמור על עצמי. כיון שהיה חכם אחד מפורסם מאוד - רבי ישמעאל שמו, שחשב כך "אני אקרא ולא אטה" וקרא לאור הנר והטה. והבין כמה גדולים דברי חכמים שאמרו לא יקרא לאור הנר.
אבל כל ההערה הזאת השניה אינה מעשית כיון שכיום זה אסור משום "מראית עין" ואין בזה כיום שום צד של היתר.
מקורות:
הסיפור עם רבי ישמעאל הוא בגמרא בשבת וכל המשנה שם מדברת על הענין הזה של חשש מלאכת שבת וגזירות חזל שלא יבוא אדם לטעות בענין זה.
מסכת שבת דף יב עמוד ב
"לא יקרא לאור הנר שמא יטה. אמר רבי ישמעאל בן אלישע: אני אקרא ולא אטה. פעם אחת
קרא ובקש להטות. אמר: כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר! רבי
נתן אומר: קרא והטה וכתב על פנקסו: אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת,
לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה".
ועוד ברמב"ם פרק ה' ועוד שם ובשולחן ערוך סימן רעה באורח חיים
שבת שלום