מה הקשר בין אמונה ושמחה

בס"ד
שלום רב,
כדי לברר את הנושא נקדים ונצביע על דברים שמשמחים אותנו: חתונה, יום הולדת, קבלת מתנה, הצלחה שלנו בכל מני דברים, קבלת מחמאה, בשורות טובות על אנשים קרובים לנו...

מה משותף לכל אלו?

פשוט, קורים סביבי (לי עצמי או לאנשים קרובים אלי) דברים טובים (מכאן גם ההבדל בין דברים שמשמחים אנשים ולא משמחים אנשים אחרים. כאשר נער מספר להוריו שהוא יוצא למדבר, לטיול עם חברים, הוא שמח מפני שהוא מצפה לחוויות מעניינות אבל ההורים דואגים שמא יקרה לו משהו והם לא שמחים).

מכאן לשמחת המאמינים:
מי שמאמין בבורא עולם שהוא יצר את הבריאה כדי להיטיב לבריות ושהוא משגיח בעולם בכל רגע ורגע.

מי שיודע שהקב"ה בחר בעם ישראל ומדריך אותם באמצעות התורה כדי שיגיעו לתכלית תפקידם בעולם - הן כפרטים והן כממלכת כהנים וגוי קדוש.

מי שלמד לדעת (כמו שיודעים גדולי ישראל מאז אבות האומה ועד גדולי הדורות שלנו) שזהו הטוב הכי טוב שיכול להיות בעולם: ללכת בדרך ד', לקיים את מצוותיו ולדעת שהכל נהיה בדברו והכל לטובה.

עבור אדם כזה, כל השמחות מחוברות לאמונתו:
הוא שמח בחתונה מפני שנבנה עוד בית בעם ישראל;
הוא שמח ביום הולדת מפני שעוד יהודי בא לעולם;
הוא שמח במתנה רק אם תאפשר לו להתחזק בעבודת ד';
מבחינתו, הצלחה משמחת היא הצלחה שהביאה אותו להתקרב אל ד' וללכת בדרכו.
מחמאות ישמחו אותו רק אם יהיו אמיתיות, וילמדו אותו שאכן הוא מגשים את אמונתו.

לסיכום אנחנו לא אומרים רק שצריך להיות בשמחה מתוך אמונה אנחנו אומרים שעבור המאמינים הגדולים, אין שמחה אלא רק שמחת האמונה וכל מה שמחובר אליה - אין בכלל שמחה אחרת.

עד כאן הסברתי באופן שכלי, את הקשר בין אמונה ושמחה.
אצל מאמינים רבים הקשר הוא פשוט וטבעי - אם אוהבים מישהו, שמחים כשמרגישים קרובים אליו.
הם אוהבים את ד', לכן שמחים בכל פעם שמרגישים קרובים אליו: בתפילה, בלימוד, בקיום מצווה, בעליה למקומות קדושים...