שאלה
לכבוד הרב שי פירון.
שלום,
אני מדריכה בבנ"ע.
הסניף שלנו נקרא "מעורב" ברור שיש לי הרבה בעיות אם זה אבל זה מה יש.
בתור מדריכה גם של בנים - נוצר לי קשר מאוד טוב אם אחד החניכים שלי. החניך בא לדבר איתי הרבה על דברים שמציקים לו בעיקר בנושאי אמונה וכל הקשור...
הוא לומד בפנימיה כך שיוצא לנו לדבר רק בסופי שבוע או בחופשים.
שאלתי אותו למה הוא לא הולך לשאול את השאלות את אחד המדריכים שלו (הבנים) הוא אמר שיותר נוח לו לשאול אותי והוא מרגשי יותר פתוח איתי.
אני באמת משתדלת לחפש לו תשובות, לענות לו כמה שיותר טוב.
והשאלה שעומדת מול עיני כבר הרבה זמן האם זה בסדר בכלל? לדבר עם חניך באמת עד כמעט עלות השחר בימי שישי בערב?
איפה הגבול שאני צריכה לשים?! ברור לי שאני עוזרת לו ואין מצב שהוא ילך לשאול משהו אחר, לא בישיבה שבא הוא לומד ולא את המדריך שלו וחשוב לי לתת לו את התשובות האלו - זה גיל שהם נורא מחפשים תשובות וטוב שהם באים לשאול.
זהו השאלה עד כמה...
אשמח לקבל את עזרתך בנושא.
חג פסח כשר ושמח.
תשובה
ב"ה
ברכת ה' עלייך!
יש לחלק את שאלתך לשני חלקים:
מבחינתך, אין לי ספק שאת עושה כל זה לשם שמיים, ולכן אינני רואה מניעה שתמשיכי לעשות זאת שהרי את תופסת זאת כמלאכה, כסוג של שליחות. יש הבחנה ברורה בין שיחות שלך עם חברים לבין שיחות עם חניכים. ולכן את יכולה להמשיך בכך. בעיקר כשאת מתארת את המצוקה של החניכים. בה בעת יש לקבוע - מבחינתך - כללים ברורים הנוגעים לענייני צניעות כולל ההקרנה של מושגי הצניעות ומשמעותם. אני לא חושב שראוי לדבר, אפילו עם חניך, עד עלות השחר. זה לא משדר אוירה טובה וראויה.
מצד החניכים, כאן הרשי לי לומר שאני לא בטוח שהכל לשם שמיים. ובכלל, ההפבחנה בין צורך חיובי לצורך שלילי היא בעייתית. אני בטוח שיש לך די רגישות להרגיש את הצדדים השונים. אחרת, לא היית שואלת!
בה בעת, אני חושב שכדאי לך להפנותם בעדינות ובמתינות, למדריך, לר"מ או לבוגר בסניף. למרות שאני סומך עלייף, אין לי ספק שהם יוכלו לתרום לגיבוש אישיותם של החניכים.
והעיקר, הכל ברוגע. בנחת, לאט לאטץ לא לשנות ביום אחד ולגרום למבוכה.
"בשובה ונחת תיושעון".
שי