שאלה
לרב שלום.
אני בת שירות לאומי. אני יוצאת עם מישהו ואנחנו מתכננים להתחתן בשנה הבאה אי"ה.
לפני שהיכרנו תיכננתי ללכת למדרשה, אבל בגלל הרצון להתחתן בקרוב, אני רוצה להתחיל לימודים אקדמאים כבר בשנה הבאה כדי לסיים אותם מוקדם יותר. (מהסיבה שקשה גם לנהל בית, לגדל ילד\ים וללמוד בו זמנית...)
ההורים שלי לוחצים עלי ללכת למדרשה שנה הבאה מהסיבה שלדעתם אני צריכה לצאת מהבית לשנה ולהיות עצמאית.(אני בתקן בית בשירות).
הם חילונים, רק אני דתיה בבית. אני לא מסוגלת להסביר להם שאני רוצה להתחתן שנה הבאה, הם יצעקו עלי, יגידו שאני לא נורמלית וכדומה ובעיקר, לא יקחו את זה ברצינות וזה לא ישנה להם כלום. (הם בדעה שצריך להתחתן רק אחרי שמסיימים תואר)
הם יודעים שיש סיבה שבגללה אני לא רוצה ללכת למדרשה אבל אני לא רוצה להגיד להם שזה בגלל שאנחנו רוצים להתחתן.
האם עלי לא לפרט להם את הסיבה, להבהיר שאני רוצה ללכת למכללה כבר שנה הבאה ולא ללכת למדרשה?
או שאני צריכה לעשות מה שהם אומרים בחוסר רצון מוחלט?
האם אני צריכה להסביר להם את הסיבה?
(כפי שציינתי, הם לא יקחו את זה ברצינות, זה רק יגרום לכעס ומתחים).
תודה רבה וסליחה על הניסוח הירוד וחוסר הסדר,
אני ממש מבולבלת...
תשובה
שלום
יישר כח על ההתלבטויות הללו, המגיעות ממקום ערכי וישר.
בואי נעשה סדר.
לפנייך שני ערכים- כיבוד הורים, והנהגת חייך.
על פניו, הם סותרים. ההורים רוצים משהו, ואת משוכנעת אחרת.
את יכולה לשקר, לברוח מעצמך, או ללכת עם ההחלטה שלך.
אני מציע שתהיי כנה עם הורייך.
אמרי להם הכל. את כל האמת על תחושותיך, על אהבתך, על שאת פגועה מהצעקות שלהם.
בקשי מהם לכבד את דרכך, והבהירי להם בעדינות שאת הולכת בדרך עצמאית, עם כבוד ואהבה כלפיהם.
אין מצווה לציית להורים. יש מצווה לכבדם ולירוא מהם.
כיבוד- דברי בכבוד ובהערכה אמיתית.
מורא- דברי עם דיסטנס, אל תרימי את קולך.
אך המשיכי לחלוק עליהם אם את משוכנעת בדרכך.
אמנם, מבחינה עניינית יתכן שהם צודקים, שאת צריכה להבשיל נפשית עוד שנה (ואכן הרבה בנות אינן בוגרות מספיק בגילאי השירות לנישואין).
אך זו הכרעה שלך ולא שלהם, והלכתית ונפשית עליך להכריע ולהודיע ולשתף אותם בעדינות בקשיים שלך ובהחלטה שלך.
בהצלחה רבה