שאלה
שלום,
יש לי שתי שאלות, קצת קשורות אחת לשנייה.
1. אני סטודנטית לעבודה סוציאלית באחת מהמכללות בארץ. במסגרת אחד מהקורסים, המרצה מביא דוגמאות מהתנסויותיו האישיות בשדה. בשיעור האחרון המרצה הביא דוגמא על מנהלת של אחד מהמוסדות בארץ. אמנם הוא לא אמר את שמה, אך הוא אמר את שם המוסד והעיר ודיבר על ההתנהלות הלקויה שלה..(כדי שע"י כך נלמד מה נכון ולא נכון לעשות). חשוב לי לציין שזהו קורס מאוד חשוב בתואר, אנו מחולקים בקורס לקבוצות קטנות של 20 סטודנטים בקבוצה (כמו"כ המרצה חילוני וכך גם רוב הסטודנטים).
רציתי לדעת מהי הבעייתיות וכיצד עלי לנהוג בסיטואציות כאלה?
2. במסגרת הקורס דיברנו גם על העניין של חובת הדיווח במקרה של תפקוד לקוי במקום העבודה בו אנו נמצאים. הנושא הזה הזכיר לי שכשהייתי בשירות הלאומי עבדתי בפנימייה בה התפקוד של סגן המנהל היה לקוי מאוד- הוא היה מתייחס לצוות בצורה פוגענית, ועוד דברים רבים שפגעו גם בילדים. פעמים רבות רציתי לפנות במכתבים לגורמים שונים, אך אנשים מהצוות הוותיק אמרו שאין טעם ולא כדאי. איני יודעת מה קורה אילו הייתי מדווחת, אך אני בטוחה שזה היה מאוד לא נעים וגובל בלשון הרע ודברים נוראיים נוספים. העניין הוא שההתנהגות הלקויה שלו ממשיכה שנה אחרי שנה ולא נעשה עם כך כלום. העניין הזה מלווה אותי מאז שסיימתי את השירות הלאומי.
כיצד אפשר לפתור את הבעיה הזו?
תודה רבה.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
באשר ללימודים שלך - את צריכה לשוחח עם המרצה ולבקש ממנו שימנע לתת פרטים אודות המקומות עליהם הוא מדבר מפני שזה לגמרי לא נדרש וזה מביך אותך.
לחילופין את יכולה לכתוב זאת במכתב ולמסור בעילום שם.
באשר לתלונות על אנשים: במקרה של התנהגות פוגעת יש להתלונן, לדווח, לספר ולהפיץ כדי למנוע נזק מאחרים. צריך לפעול בתבונה בדרך מועילה ולא בדרך שתוסיף נזק. מותר לספר לשון הרע כאשר יש תועלת מעשית מהדבר. למשל: לספר על נוכל שמתחזה לעני, כדי שלא יתנו לו צדקה. לספר על אדם שיש לו בעיות חמורות בפני מי שחושבת להתחתן איתו. אם אדם נשאל למגרעות של אדם שהינו מכיר לצורך בירור התאמתו לעבודה או תפקיד. וכן להעביר ביקורת על אישי ציבור במטרה להרחיק מדרך בעייתית.
היתר זה קיים, אם מתקיימים שבעת התנאים הבאים:
שיראה המספר את הדבר בעצמו, או שיתברר לו הדבר, ולא שיספר על סמך שמיעה מאחרים.
שיזהר מאוד לא להחליט מיד את הדבר שבדעתו לגנות, אלא יתבונן היטב על על פי דרכי התורה האם הוא בכלל גנות ועבירה.
שיוכיח את החוטא בתחילה בלשון רכה.
שלא יגדיל העולה יותר ממה שהיא, אלא יספר האמת ללא גוזמא.
שיכוון לתועלת, ולא יכוון להנות מסיפור הפגם על חבירו, וכן לא יספר מתוך שנאה שיש לו עליו זה מכבר.
אם יכול המספר לסבב את התועלת הקיימת בסיפור הגנות על חבירו בדרך אחרת, בה לא יצטרך לספר עליו הגנות, אסור לספר. ואם יכול להקטין הגנות, והתועלת לא תפגם כתוצאה מכך, מצווה עליו להקטינה.
שלא יסובב נזק לבעל הגנות יותר מכפי הדין, אילו היו מעידים עליו על גנות זו בבית דין.
כך גם, למשל, עדות בבית דין אינה נחשבת ללשון הרע, כיוון שהיא נאמרת מתוך הכרח ומטרה להיטיב ולא לגרום נזק.
(מתוך
http://he.wikipedia.org/wiki/איסור_לשון_הרע#cite_note-6)