שאל את הרב

לצאת?

הרב עוזיאל אליהו הרב עוזיאל אליהו 30/06/08 12:08 כז בסיון התשסח

שאלה

שלום הרב!

אני בדילמה קשה..האם אפשר (וממומלץ) לצאת לחול לזמן מוגבל (שבועיים- שלוש) בכדי לפגוש את הסבא סבתא ומשפחה מורחבת של החתן לעתיד? לא כולם יוכלו להגיע לארץ, והם מקבלים כמובן מאליו שאני אבוא. אני אמנם יצאתי לחול בעבר, למאורעות משפחתיים וכו (כשפחות הבנתי את חשיבות אי עזיבת הארץ)- אבל כל כולי מתקוממת בפנים נגד המחשבה של לעזוב את ארץ הקודש.

כמו כן האם יש עניין לא להביא ילדים לחוץ לארץ אף פעם? אם ילד לא יצא מהארץ, האם אין בו קדושה מסויימת, טהרה שנפגמת עקב השהיה שם?

הבנתי שאם יש צורך מותר לצאת, וגם שלפי מידת החסידות מקפידים ולא יוצאים. האם לדעת הרב יש פה מקום לנהוג כך? או שכיבוד הורים ושלום בית תופשים מקום ראשון?

אשמח מאוד לתשובה, גם במובן ההלכתי וגם הרוחני-רעיוני.

תודה רבה ויישר כח

תשובה

ב"ה

שלום.

הסיבות הכתובות בשאלה מצדיקות יציאה ל"ארץ העמים".
עצם זה שיש לך נקיפות מצפון לגבי היציאה זה דבר טוב וחשוב אך יחד עם זאת המטרות שלשמן את יוצאת הן גם מצוות חשבות וההלכה היא זו שיודעת לאזן ולדרג את החשיבות ולכן עם כל הקושי של הפרידה מקדושת ארץ ישראל ומאווירה הצלול כיין ומריח האורנים של ירושלים יש בכך מצווה של קמת משפחה בישראל וכיבוד הורים ועוד כמה מצוות .

אני מעתיק לך את דברי הרמב"ם הלכות מלכים פרק ה

הלכה ט
אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין, במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח, ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.

הלכה י
גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה, וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו.

הלכה יא
אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין, שנאמר וכל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא, וכן הקבור בה נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה, שנאמר וכפר אדמתו עמו, ובפורענות הוא אומר על אדמה טמאה תמות, ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו, ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם, צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק.

הלכה יב
לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז, שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו, כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות, שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו."


בברכה,


עוזיאל אליהו,

.

כתבות נוספות