שאלה
כבוד הרב שלום!
הנני מבקש סליחה מראש על בוטות המכתב שלי, מכיוון שאני כותבו בעת שאני כעוס...
הנני נשוי כבר חודש וחצי, קבעתי ביחד עם אשתי כי לא נעשה את "המעשה" לאחר החתונה, אלא רק לאחר ימי השבע ברכות, כי הדבר היה נראה לי אבסורדי לשמור דיני הרחקות מאשתי בימי השבע ברכות. רצה הגורל או מי שלא נקרא לו, ואשתי שכחה לקחת גלולה לאחר 3 ימים, מה שהביא להפרשות חומות יום אחרי.. מה שגרר לאחריו שעלינו לקיים את דיני ההרחקות במהלך השבע ברכות... מה שקרה לאחר מכן, שאשתי הפסיקה את הגלולות, קיבלה מחזור, שמרה 7 נקיים ויכלנו לגעת אחד בשני רק לאחר כל זה. לאשר שנהיינו מתורים, קיימנו את המעשה, ושוב - אנחנו אסורים למשך שבועיים!!! בקיצור, יצא לנו מצב מחורבן, שבמהלך החודש וחצי האחרון שהנני נשוי, וזה אמורה להיות תקופה הכי טובה והכי מהנה, יוצא שאני כל היום מבואס, אני חיי עם האישה שאני אוהב ולא יכול לנשקה לבוקר או לא לחילופין לילה טוב...
למה לעזעזל צריך לשמור את כל הדברים הללו? אני יכול לשמור על עצמי שגם אם אני אגע בה, אני לא אשכב איתה!!!
הרי מהתורה האיסור קיים רק על ביצוע המעשה בעת המחזור, אז למה האריכו אותו לעוד 7 ימים???
למה קיימים כל דיני ההרחקות? למה לגרום לי עוול?
אנני יודע בעצם למה אני כותב את המכתב/שאלה הזו, הרי "היתר" לגעת באשתי - לא אקבל לא בזמן המחזור שלה, ולא בזמן ה7 נקיים... אבל בכל זאת, ברצוני להעלות על הכתב את זעמי, ולהעלות את התודעה בראש חוצות! אני חושב שבימנו אנו, כשאר אנשים חיים בחברה מעורבת, זה שאני אעביר לאשתי את המלח או זה שאני אחבק אותה, לא יגרום לי לקפוץ עליה, לא במהלך הלילה ולא במהלך היום...
חג שמח
גבר מיואש...
תשובה
ב"ה
לשואל שלום,
א. אני רוצה לנחם אותך שלא הפסדת את התקופה "הכי טובה והכי מהנה" , כמדריך חתנים אני מלווה אותם גם אחרי החתונה והחודש הראשון מלווה בהרבה מאוד בעיות לא פשוטות, ירח דבש יש רק בסרטים.
מה גם שכל החיים לפניכם ועוד יהיו לכם רגעים יפים ומרגשים,
לא פספסת כלום!!
ב. נראה מדבריך שנגיעה זו רק הרחקה, ולא היא! גם הנגיעה אסורה מהתורה.
ויקרא יח, יט : "ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערוה"
כיוון שלא נאמר לא תגלה ערותה אלא לא תקרב מלמד שגם הקרבה לגלות אסורה מהתורה וכמו שכתוב בספרא שם. עי' גם בות דרבי נתן פרק ב איזוהי הרחקה שעשתה תורה לדבריה, תורה שלימה ויקרא שם.
ג. כל ההרחקות שנאמרו, הן מדאורייתא והן מגזרת חכמים לא באו לעשוק את האדם,
אלא להוליך אותו בדרך עץ החיים גם בעולם הזה.
האדם מורכב מגוף ונפש מחומר ורוח מרצון טוב ורצון רע, וכל הכוחות האלה מתגוששים בתוכו פנימה, ואם הוא לא ירסן את עצמו הוא יגיע למקומות לא טובים,
וזה שייך אצל כל אדם גם גוי, עי' בעשרות ספרי הפסיכולוגיה, והמשפחה שנכתבו על ידם.
קומה נוספת קיימת באדם מישראל, והיא הקומה הרוחנית, שכל חיינו צריכים להיות מכוונים ומותאמים אליו,
אם נעלים את עינינו מהעולם הרוחני שאנו שרויים בו ומחויבים אליו זה לא יעזור,
כמו שלא יעזור לאדם להתעלם מחוקי המדינה או חוקי הטבע או מחוקים פסיכולוגיים או חברתיים וכלכליים, וזו מחויבות שקיימת אצל כל אדם בעולם, להיות מודע לחוקיות ולהתנהל על פיהם, אלא אם כן יש למשהוא חשק לגעת בקבל חשמל במתח שלW 400 …..
מעבר לזה יש גם את החוקים הרוחניים הנשמתיים שהם אמנם יותר נסתרים אבל לא פחות משמעותיים מחוקים אחרים,
מה לעשות עם כל הכבוד לרצון החשק והאנרגיות של הגוף ישנם עוד מערכות רוחניות בנפש האדם שאם הוא מתעלם מהם הוא נכרת מהחיים אף על פי שהוא ממשיך ללכת ולחיות.
ג. בקשר לגזירות חז"ל זו טענה ישנה שניסו אותה עוד בגמרא, חכמים אסרו לקרא לאור הנר שמא יטה את השמן ויגביר את הבעירה, אמר רבי ישמעאל בן אלישע: אני אקרא ולא אטה. פעם אחת קרא ובקש להטות. אמר: כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר! רבי נתן אומר: קרא והטה וכתב על פנקסו: אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה.(שבת יב).
חכמים לא גוזרים גזירות שלא נצרכות הם שקלו ברוח קדשם וקבעו שזו הרחקה ראויה.
ד. מה שאתה טוען שהיום חיים בחברה מעורבת, וכי פעם לא היה יצר הרע, הרי כל ההסטוריה מלאה מנפילות וחטאים של עריות, עי' רמב"ם סוף הלכות ביאה, וגם בצדיקים גדולים היצר נאבק להפיל אותם, עי' סיפורים בסוף מסכת קידושין, ואם חכמים גזרו או שהתירו משהו הם יודעים באיזה יצר מדובר.
גם בדורות קודמים היה קשה לחתן לפרוש מאשתו לאחר מעשה.
שתזכה לשמוח ולשמח את אשתך!!
בברכה,
דני ארגמן