שאל את הרב

למה חשוב לזכור את השואה?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 24/01/02 15:37 יא בשבט התשסב

שאלה

יש אצלנו באולפנה כל היום ויכוחים האם צריך לנסוע לפולין או לא. ואני שואלת שאלה אולי קצת כפירתית אבל למה בעצם כל- כך חשוב לנו לזכור את השואה?

תודה רבה, ותמשיכו בדרככם הנפלאה

אפרת

תשובה

אפרת שלום,
שאלה גדולה שאלת. אין זו שאלה כפרנית. כשיש שאלה חשוב מאוד לברר ולחפש לה תשובה עד כמה שאפשר.
כדי להבין למה בכלל עלינו לזכור את השואה עלינו לנסות ולברר ולו במקצת מהי השואה ומה יחסינו אליה.
השואה היא דבר נורא ואיום, הרצי"ה קורא לה "החורבן היותר גדול בתולדות עמנו". אמנם אין זה החורבן הראשון, היו כבר חורבנות לפכני כן, אך חורבן כמו זה לא פקד את עמנו מעולם. מכונה שטנית שכזו לא טעמנו עדיין, רצח שיטתי בצורה מחרידה של עם שלם בניסיון למחוק אותו מעל לפני האדמה.
התיחסותינו הבסיסית היא שהשואה היא חידה שאין אנו יודעים את פישרה, ועל רבש"ע ומעשיו אין מקשים קושיות. לאחר שזהו יחסינו הראשוני מותר לנו לגשש בזהירות גדולה ולנסות ולהבין קצת. בספר דברים פרק ל"ב פסוק ז' כתוב: "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור " – נצטוינו להתבונן מה קורה בכל דור ודור ומתוך כך לנסות להבין מעשי ה'.
למה זה כ"כ חשוב? משום ששום דבר אינו מקרה בעולם הזה, וקל וחומר שמאורעות ענקיים שארעו לעם ישראל אינם מקריים, וכל דבר הינו חלק מסדר אלוקי שאנחנו צריכים ללמוד ממנו ולנסות להבין מה הקב"ה רוצה להגיד לנו. ננסה לומר כאן כיוון מסויים, על פי דבריו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל.
משל לאם הקוראת לבנה לשוב הביתה מן היער כי בא הליל ומשבושש הילד לבוא אחזה בו האם בחוזקה וגררה אותו הביתה והביאתהו פצוע וחבול עד זוב דם, קרוע ושרוט אבל הוא בבית.
מקומו הטבעי של עם ישראל הוא בארץ ישראל , אולם אנחנו בחרנו לדבוק בגלות. כך בתקופתם של עזרא ונחמיה שלאחר 70 שנות הגלות של בית ראשון קראו לעלות לא"י ולבנות את ביהמ"ק, אולם עם ישראל בחר להשאר בגלות ורק דלת העם עולה. כבר אז נחתם גורלו של בית זה להחרב.
בתקופתנו אנו – החליט הקב"ה לאחוז בציציות ראשנו ולהביאנו ארצה, הקב"ה החליט לבצע ניתוח, ניתוח קשה וכואב בכדי לנתק אותנו מן הגלות "ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה" ( יחזקאל כ' ל"ג) (אפשר לעיין בכל הפרק שם). ממש ממש כמו אותה אם הגוררת בנה הביתה, ומתוך מרחץ הדמים הפציעה לה תחיית האומה, והשיבנו בחסדים גדולים ה' אלוקינו לארצנו והוכרנו על ידי האומות כעם מתחייה השב לארצו. היה זה תהליך כאוב וקשה, אבל מתוך זה קמה לה מדינת ישראל ואלפי יהודים מכל קצוות תבל שבו לארצם.
עם כל השמחה על תחייתה של האומה השואה היא מאורע קשה מאוד ובלתי נתפס, והשפעותיה עדיין קיימות וחיות בנו. כל עם ישראלי שהוא גוף אחד, אורגניזם אחד שלם, יצא בחבלה נפשית , יצאנו מהשואה מטורפים ומבולבלים עד עצם היום הזה. ובטחוננו העצמי במה שהננו, בתפקידנו בעולם, בשייכותנו לארץ הזאת, במוסר הישראלי שניתן לנו על ידי האלוקים כל זה מעורער אצלנו, וכל אלו תוצאה של הזוועות הנוראות והאיומות של השואה. ולצערנו היום במיוחד בתקופה הזאת הדבר נראה בבירור.

שאלת אפרת מדוע צריך לזכור את השואה ? היום לצערנו נתפס מושג הזיכרון כאיזשהו עניין סתמי חד פעמי שבו מעלים את מה שהיה – זוהי ההבנה היותר נמוכה של מושג הזיכרון. זיכרון זה משהו הרבה יותר מזה, ולא סתם על ימין ושמאל אנחנו מזכירים את יציאת מצרים, או כל מעגל השנה מורכב מחגים וימים של "לזכר", לזכר סוכות ונס חנוכה ופורים ולזכר החורבן. ביהדות המושג לזכור פירושו לחיות, לחיות כאן והיום את מה שהיה אז, להבין שאין זה סתם אירוע רחוק והסטורי אלא שזהו ארוע שנמשך עד ימינו ויש לו משמעות עצומה.

מה זה אומר לנו היום ? השואה הנוראה שפקדה את עמנו חידדה את תפקידו ומקומו של עם ישראל בעולם, לא סתם טבח היטלר ביהודים את מאבקו הרוחני בעם ישראל לא הסתיר, רופאו של היטלר מצוטט אותו: " היהודים ראויים להשמדה על עצם המוסר שהביאו לעולם". היטלר ראה בזה את יעודו בעולם, למחות את המוסר מעל פני האדמה,למחות את שם ה' ממש כפי שניסה בשעתו אבי אבי זקנו, עמלק. עמ"י לאחר אלפיים שנות גלות סבל ויסורים שב ומתקבץ לארצו, ולפתע באים הנאצים ימ"ש ומתנפלים עלינו, מעשה עמלק ממש.
הגרמנים הנאורים בעלי התרבות הנאורה אנשי רוח, פילוסופים, אנשי מחשבה ומוסיקה, דוקא שם התגלו להם שיא הרוע ועומק הטומאה, והם הם במעשיהם הנפשעים מחדדים את ההבנה לאן עולם בלי מוסר אלוקי יכול להגיע. את ניסוייהם הנפשעים בבני אדם – ביהודים הצדיקו בכך שזה למען המדע והחכמה – כך סברו ד"ר מנגלה וחבר מרעיו ימ"ש.
ולא רק הגרמנים אלא כל העולם כולו. תוך ארבעים שנה קרו שתי מלחמות עולם עצומות שבהם נהרגו מליוני מליוני אנשים.
עולם בלי מוסר אלוקי ,בלי עם ישראל שהוא בבחינת "אור לגויים" – העולם חרב.
השואה ביררה את תפקידנו בעולם והשאירה לנו צוואה עצומה. כותבת דוניה רוזן, נערה צעירה שנרצחה בשואה : " רוצה אני שלא תשכחו את המתים, שתקימו לנו פסל, לא משיש ולא מאבן אלא ממעשים טובים. מאמינה אני באמונה שלמה שרק מציבה כזאת עשויה להבטיח לכם ולילדכם עתיד טוב יותר ושלא ישוב אותו רשע להשתולל ולהפוך חייכם לגהינום". (26.6.1943 )
ב"ה זכינו לחיות כיהודים גאים בארץ ישראל עם ממשלה וצבא נפלאים. תפקיד עצום יש לעם ישראל בעולם– להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". עלינו להעצים ולהגדיל את המוסר שלנו. עלינו לקיים יותר מצוות להגביר קדושה וצניעות. את כל אלו בקשו הגרמנים לכלות ולמחוק, ועלינו להגביר כל אלו!

ובעז"ה נזכה לראות בגאולת עמנו כאן בארצנו ובגאולת העולם כולו.
בתפילה לגאולה שלימה .
חברים מקשיבים


הערה: להשלמת התמונה ולהרחבה בנושא חשוב זה כדאי לעיין בספר "משבריך וגליך עלי עברו", על השואה, מאת הרב אבינר (חלק מדברינו מבוססים על הנכתב שם עמודים 220-237 ). כדאי מאד לעיין בכל הספר.

כתבות נוספות