למה אנשים כל כך שונים?

המשנה בסנהדרין (ד' ה') מדגישה שלמרות שבאנו מאדם אחד כולנו שונים, ושבכך ניכר שבחו וגדולתו של מלך עולם, שלא כמלך בשר ודם שאינו מסוגל ליצור שוני זה.
ויש כאן בוודאי כוונה מראש. גם כשאדם הראשון מחפש את בת זוגו, כשפוגש לראשונה את חווה הוא מתפעל דווקא מהדמיון: "זאת הפעם עצם מעצמיי ובשר מבשרי, לזאת תיקרא אשה, כי מאיש לוקחה זאת". אולם לאחר החטא הוא מגלה שיש ייחוד דווקא בשונה, ולכן לבסוף קורא לה חווה, ולא אשה, "כי היא היתה אם כל חי", היינו שונה ממנו שמסוגלת להוליד חיים.
בטבע הדברים דווקא איש ואשה, שכל כך שונים בטבעם, צריכים להתחבר ולהידבק על מנת ליצור חיים חדשים. השוני מצביע על כך שאיננו מושלמים, ושהשלמתינו נמצאת דווקא בזולת ורק דרכו נוכל להיות יותר שלמים וזקוקים אליו! הרבה פרשנים רואים גם בתרומת מחצית השקל, ולא שקל שלם, לטובת בית המקדש את הרמז שכל אחד הוא רק חצי וזקוק להשלמה על ידי החצי של הזולת.
גם בתפילה, על אף שמן הסתם יותר קל לנו להתרכז ביחידות, אמרו חז"ל וכן להלכה, שהמעלה הגבוהה בה נוכל להשיג רק במנין, רמת הקדושה. כי רק כשהציבור משלים אותנו אנחנו מסוגלים להתרומם אל מעבר ליכולתינו האישית.
לכן כדאי לנו להסתכל על החסרון שבנו, מתוך ענווה והכרה עמוקה, ולראות בשונה שבזולת העשרה והשלמה לעצמנו, ובכך נוכל להתקרב יותר אל רצון ה'.

בברכה,
ירון אנגלמאייר