שאלה
שלום הרב!
הייתי בשיעור (הקשור ליום כיפור) ובשיעור למדנו את "הוידוי הגדול לרבנו ניסים ז"ל, ראש ישיבת בבל"
בפיוט הכל נאמר בגישה מקטרגת ושלילית כך שבשיעור הסבירו לנו שכל עברה שאנחנו חוטאים נשקלת יותר מכל המצוות שקיימנו כי כביכול "איך אנחנו העזנו לחטוא לה'"- (זה המעשה הכי חמור!) וזה כמו שעבד של מלך עושה טעות אחת קטנה ומיד המלך מוציא אותו להורג!
אני לא מבינה את זה?! אין אפשרות שלא נחטא (צריך לשאוף לזה אבל בתכלס זה לא אפשרי!) ואם כך אז כל המצוות שלנו לא שוות כלום?! כי כל פעם שנחטא המצווות שעשינו לא נחשבות! אז למה אני מקיימת מצוות? למה אני מתאמצת כל כך? לפי האמרה הזאת אין לנו טעם לחיים?!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
את צודקת.
כנראה הדברים בשעור לא היו מובנים.
הרמב"ם, בהלכות תשובה מסביר שיש משקל לעברות ויש משקל למצוות. רק הקב"ה יודע להעמיד אותם זה כנגד זה.
ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם, יש זכות שהיא כנגד כמה עונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב, ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות שנאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה", ואין שוקלין אלא בדעתו של א-ל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות
רמב"ם הלכות תשובה פרק ג