לימוד הקבלה

בס"ד

"משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". ובתורה כלולים מקרא, משנה, גמרא, הלכות, אגדות, דיקדוקי תורה, דיקדוקי סופרים, קלים וחמורים, גזרות שוות, תקופות, גמטראיות, שיחת מלאכי השרת, שיחת שדים, שיחת דקלים, משלות כובסין, משלות שועלין, מעשה מרכבה, הוויות אביי ורבא ועוד הרבה הרבה בכמות ובאיכות לאין ערך ולאין שיעור \עיין סוכה כח:\

ובתורה זו רמוז כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, כל מה שהיה וכל מה שעתיד להיות, סודות הבריאה ולמעלה מהן לאין קץ \הקדמת רמב"ן לתורה, אבן עזרא שמות לא יח. ועוד\.

חכמה אדירה זו נמסרה דור אחר דור מימות משה דרך נביאים לאנשי כנסת הגדולה ולחכמי ישראל תנאים ואמוראים סבוראים וגאונים ראשונים ואחרונים וגדולי הדורות דור דור ודורשיו. \עיין רמב"ם בהקדמה למשנה\

תורת הקבלה עוסקת בסודות הבריאה בדרך שבה הקב"ה מנהיג את עולמו אחרי הבריאה. עוסקת במהות העולם, במהות האדם ובדברים הנסתרים של התורה.

אפשר לכתוב דפים שלמים על מהות הקבלה ועדין זה יהיה כטיפה מן הים לעומת האמת כי גם אנו מבינים בקבלה רק מעט – עד מקום שידינו מגעת וזה תמיד מעט מן המעט.

מוסרי הקבלה היו רבים ורובם הגדול נסתרים, סוף סוף יש זהות בין סגנון התורה שהוא נסתר לעוסקים בה שהם ענוים ומסתירים את עצמם, תלמידים נאמנים למשה רבינו שהיה ענו מכל האדם שעל פני האדמה.

המפורסמים שביניהם שהתפרסמו שלא ברצונם למען הענין עצמו היו כמובן הרשב"י. לפניו היו הלל הזקן ותלמידיו, לפניו כל מוסרי התורה המובאים במקורות שציינו לעיל. הרמב"ן והראב"ד ידועים. בדורות שאחריהם מפורסם מאוד שלא ברצונו היה האר"י ז"ל ותלמידיו המהרח"ו ועוד. אחר כך כמטאור הגיע הרש"ש ותלמידיו. ובדורות האחרונים הרמח"ל ואחריו הגר"א הם ותלמידיהם באירופה, משפחת אבוחצירא במערב והבן איש חי במזרח הם ותלמידיהם. אם תרצה הרחבה בענין זה תוכל לראות בספרים המתעסקים בזה ומומלץ "דעת ותבונה" של רבי יוסף חיים בעל הבן איש חי הידוע בעומק ההשגה שלו ובפשטות לשונו.


מי ראוי ללמוד קבלה?

בספר עץ חיים - מובאת הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות
עוד הקדמה למוהרח"ו זלה"ה אני הכותב משביע בשמו הגדול ית' לכל מי שיפלו הקונרטסים אלו לידו שיקרא הקדמה זאת ואם אותה נפשו לבוא בחדרת החכמה זאת יקבל עליו לגמור ולקיים כל מה שאכתוב ויעיד עליו יוצר בראשית שלא יבוא אליו היזק בגופו ונפשו ובכל אשר לו ולא לאחרים תחת רודפו טוב והבא לטהר ולקרב ראשית הכל יראת ה' להשיג יראת העונש כי יראת הרוממו' שהוא יראה הפנימית לא ישיגוהו רק מתוך גדלות החכמה ועיקר מגמתו בידיעה הזה יהי' לבער קוצים מן הכרם כי לכן נקראים העוסקים בחכמה הזאת מחצדי חקלא ובודאי שיתעוררו הקליפות נגדו לפתותו ולהחטיאו לכן יזהר שלא לבוא לידי חטא אפי' שוגג שלא יהיה להם שייכות בו לכן צריך ליזהר מהקלות כי הקב"ה מדרדק עם הצדיקים כחוט השערה לכן צריך לפרוש עצמו מבשר ויין כל ימות השבוע וצריך הזהרת סור מרע ועשה טוב ובקש שלום בקש שלום צריך להיות רודף שלום ולא להקפיד בביתו על דבר קטן וגדול וכ"ש שלא יכעוס ח"ו:
וצריך להתרחק בתכלית הריחוק סור מרע:
א ליזהר בכל דקדוקי מצות ואפי' בדברי חכמים שהם בכלל לא תסור:
ב לתקן המעוות קודם שיבא לעוה"ב:
ג יזהר מהכעס אפי' בשעה שמוכיח את בניו לא יכעוס כלל ועיקר:
ד גם צריך ליזהר מהגאוה ובפרט בענין הלכה כי גדול כחה והגאוה בזה עון פלילי:
ה בכל צער שיבא לו יפשפש במעשיו וישוב אל ה':
ו גם יטבול בעת הצורך לו:
ז גם יקדש א"ע בתשמיש המטה שלא יהנה:
ח שלא יעבור כל לילה ויחשוב בכל לילה מה שעשה ביום ויתודה:
ט גם ימעט בעסקיו ואם אין לו פרנסה כי אם ע"י משא ומתן יכין יום ג' ויום ד' מחצי היום ואילך ובכונה שהוא לעבודת קונו:
י כל דבור שאינו של מצוה והכרחי יהיה זהיר ממנו ואפי' דבר מצוה ימנע בשעת התפלה:
ועשה טוב:
א לקום בחצי הלילה ולעשות הסדר בשק ואפר ובכי גדול ובכונה כל אשר יוציא בשפתיו. ואח"כ יעסוק בתורה כל זמן שיוכל להיות בלי שינה ובלבד שחצי שעה קודם עלות השחר יתעורר לעסוק בתורה:
ב ילך לבה"כ קודם עלות השחר קודם חיוב טלית ותפילין להזהר שיהיה מי' ראשונים:
ג קודם שיכנס ישים אל לבו מ"ע ואהבת לרעך כמוך ואח"כ יכנס:
ד להשלים רמז צדיק בכל יום שהוא צ' אמנים ד' קדושות י' קדשים ק' ברכות:
ה שלא להסיח דעתו מהתפילין בעת החפילה זולת בעת העמידה ועסק התורה:
ו צריך שיהי' עוסק בתורה מעוטף בטלית ותפילין:
ז לכוין בתפלה הכונות כמ"ש בע"ה:
ח שישים תמיד נגד עניו שם בן ד' אותיות הוי"ה ויזדעזע ממנו כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד:
ט שיכוין בכל הברכות בפרט בברכת הנהנין:
י צריך שיהיה עמל בתורה פרד"ס שנאמר או יחזיק במעוזי ואל יחשוב שיגלו לו רזי התורה בהיותו ריק כדכתיב יהב חכמתא לחכימין וצריך ליזהר שלא יוציא בשפתיו בחכמה זו מה שלא שמע מאדם שראוי לסמוך עליו וכאזהרת רשב"י וחבריו השגת החכמה תנאי הראשון צריך למעט דבורו ולשתוך כל מה שיוכל כדי שלא להוציא שיחה בטילה כמאמר רז"ל סייג לחכמה שתיקה גם תנאי אחר ע"כ ד"ת שלא תבינהו תבכה עליו כל מה שתוכל. גם עלית הנשמה בלילה לעולם העליון שלא תשוט בהבלי העולם תלוי שתישן בבכיה ומרת עצבות מגונה עד מאוד ובפרט להשיג חכמה והשגה אין לך דבר מונע השגה יותר מזה. גם בענין השגת האדם אין לך דבר שמועיל כמו הטהרה והטבילה שיהיה האדם טהור בכל עת ומורי זלה"ה עם היות שהיה לו חולי השבר שהקור מזיק לו עכ"ז לא היה מונע מלטבול בכל עת:

האם פוסקים על פי הקבלה?
מרן רבי יוסף קארו ז"ל "גדול הפוסקים" שילב בכתביו בעשרות מקומות פסקי הלכה על פי הזוהר הקדוש, על פי הכלל שכתב \בסימן לז ובסימן נט ובעוד מקומות\ כי "בכל מקום שלא נתבאר בגמרא במפורש נגד הזוהר - הולכים כמו הזוהר, אף כנגד הפוסקים". גם הרמ"א פסק בכמה דברים כדברי הזוהר והמקובלים. כדברי מרן הבית יוסף אלו נקטו רוב מנין ובנין של הפוסקים הספרדים שבאו בעקבותיו, ועיין ב"ארץ החיים" שהביא את כללי הפסיקה הנהוגים בארץ ישראל, שם כתב בכלל יג' בשם החיד"א ז"ל ופוסקים רבים שכלל זה הוא אף על פסקי האר"י ז"ל, וכמנהגי האר"י ז"ל אלו נהגו כל קהילות הספרדים בכל מקום. ועיין עוד בברכי יוסף להחיד"א ז"ל בסימן ז יג שכתב כי אומרים סב"ל אף כנגד מרן, ובסימן מ"ו כתב שאין אומרים סב"ל כנגד האר"י ז"ל, אפילו לא מדברי מרן. וכתב שם שאילו ראה מרן דברי האר"י ז"ל, היה חוזר בו. בימינו גם רבים מהאשכנזים נוקטים בהרבה מקומות בדרך זו, כפי שכתב הגאון החסיד השל"ה ז"ל \במסכת חולין דף קיב:\ ד"אנחנו יושבי ארץ ישראל - נמשכים אחר קבלת הזוהר הקדוש". כפי שידוע ומפורסם למשל בענין הנחת תפילין בחול המועד ועוד.

אחד המפעלים הגדולים בענין זה בדורות האחרונים הוא של רבי יוסף חיים ז"ל שהצליח בספרו ה"בן איש חי" לשקול במאזני צדק ברוח קודשו איזה דברים אפשר לציבור לילך בהם כדברי האר"י ז"ל והמקובלים, ואיזה מהם בנתיים רק ליחידי סגולה.

ויהי רצון שנגיע לימים שבהם "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".