לדבר בשירותים

ב"ה

ברכה ושלום.

השירותים מוגדר קמקום מלוכלך עם ריח לא נעים ,ואסור להרהר וכל שכן לומר שם השם או ד"ת.


הנה אמנם נפסקה ההלכה בשו"ע או"ח סי' פ"ה סעי' ב' דאפילו להרהר בד"ת אסור בבית הכסא וזה מתלמוד ערוך בברכות ד' כ"ד ע"ב ושבת ד' מ' ע"ב, ועוד מקומות.

אבל מצינו במס' זבחים ד' ק"ב ע"ב שמסופר שם שרבא למד דין מרבי אלעזר ברבי שמעון שאמר בבית הכסא, ושואלת הגמ'. והיכי עביד הכי והאמר רבה בר חנה א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ומבית הכסא, ומשני: לאונסו שאני, ופירש"י: שהיתה שמיעתו /שמועתו/ שגורה בפיו ומהרהר בה על כרחו. הרי נלמד מזה דאם בא לו ההרהור בעל כרחו מותר. וא"כ ה"נ בנידון שאלתנו צריך להיות מותר, ולא מסתבר לחייבו לעשות פעולה מעשית שלא יהרהר כסתימת אזניו, שזה דבר קשה, וגם לא מציל לגמרי שלא ישמע.

אחרי שיצא האדם מהשירותים אז זה הזמן ומקום להודות להשם על הפלא!! הגדול ועל המעשה הבריא שעשה האדם בשירותים .

אני מעתיק לך את הפירוש הנפלא של ברכת אשר יצר :
ש"ע סימן ו'


כשיצא מבית הכסא יברך: אשר יצר את האדם בחכמה, שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה. וי"מ על שם שהגוף דומה לנוד מלא רוח והוא מלא נקבים כדלקמן בסמוך; וי"מ בחכמה, שהתקין מזונותיו של אדם הראשון ואח"כ בראו וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים, פירוש: נקבים רבים, כגון פה וחוטם ופי טבעת, וגם ברא בו אברים רבים חלולים, כמו לב וכרס ומעיים, שאם יסתם אחד מהם, כלומר, שבנקבים יש נקב אחד שהוא הפה, שכשהוא במעי אמו הוא סתום, וכשיוצא לאויר העולם הוא נפתח, ואם כשיוצא לאויר העולם היה נשאר סתום, לא היה אפשר להתקיים אפילו שעה אחת. והאברים החלולים, אם היה נפתח אחד מהם, לא היה אפשר להתקיים אפילו שעה אחת. ועוד יש לפרש שגבול יש לאדם שיכולין נקביו ליסתם ולא ימות, וכיון שעבר אותו הגבול אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת. וכיון שבכלל הנקבים הם פי הטבעת ופי האמה, ובכלל האברים החלולים, שאם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים, הם כרס ומעיים, שפיר הוי שבח זה מענין עשיית צרכיו. ואפשר עוד, שמאחר שאם יוצא לנקביו ביותר, עד שאם עבר הגבול, ימות, בכלל שאם יפתח אחד מהם הוא, והוי שאם יפתח אחד מהם נמי מענין עשיית צרכיו ממש. רופא [ חולי] כל בשר, על שם שהנקבים שברא בו להוציא פסולת מאכלו, כי אם יתעפש בבטן ימות, והוצאתו היא רפואה. ומפליא לעשות, מפני שהאדם דומה לנוד מלא רוח, ואם יעשה אדם בנוד נקב כחודה של מחט, הרוח יוצא. והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בתוכו, הרי זה פלא. ועוד יש לפרש ע"ש שבורר טוב המאכל ודוחה הפסולת. הגה: ועוד יש לפרש שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני בדבר גשמי, והכל הוא ע"י שהוא רופא כל בשר, כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו (דברי עצמו).



בברכה,



עוזיאןל