שאלה
בס"ד
שלום!
יש לי שני שאלות שאשמח לקבל עליהן תשובה:)
1)רציתי בבקשה לדעת אם אני גרה בבית לא דתי ובאופן כללי גם בשכונה לא דתית יהיה מותר לי ללבוש הימים החמים של הקיץ חולצה טישרט שנחשבת באיזור מגורי כלא חושפנית?
2)אמא שלי היא נורא דומננטית בבית בפרט בשנים האחרונות.היא מתערבת לכולם ודואגת לכולם וכמובן הכל מכוונה טובה אבל לפעמים שמעירים לה שהיא יותר מידי דואגת ומתערבת או שהיא מעבירה יותר מידי ביקורות ומשתלטת אז היא נעלבת וזה נורא קשה לחיות בבית שאין טיפה פרטיות והתמודדות אישית עם החיים מבלי שיעבירו ביקורת.גם כשאנשים עושים למענה משהו מתוך כוונה חיובית היא חייבת לומר את הצד השלילי שבדבר וזה גורם לאנשים לעזור לה בלי חשק ורצון.בנוסף בכל פעם שהיא רואה שאני רוצה יותר להתחזק מבחינה רוחנית אז היא כועסת עלי כאילו שזה חטא והיא אף אמרה לי שאם אני אתחתן ואשים כיסוי ראש אז היא לא תדבר איתי ולמרות שאני יודעת שהיא כן תדבר איתי, זה נורא לא נעים לי לשמוע דברים כאלה.בנוסף היא נורא דואגת לכולם וזה כבר פוגע לה בבריאות וגם בבריאות של אחרים כי היא מלחיצה את כולנו.ניסיתי בעבר לדבר איתה על זה מספר פעמים והיא מתכחשת לכך שהיא בן אדם לחוץ ומלחיץ והיא תמיד טוענת שהיא הכי רגועה בבית למרות שלצערי וקשה לי לומר את זה, כשהיא אל בבית כולנו רגועים וכל אחד עסוק בדברים שלו ואין ויכוחים ועצבים.היא זאת שעושה את כל הרעש והמהומה וכולם שמים לב לכך.ההתנהגות הלא רגועה של אמא שלי נובעת מדאגה יתרה כלפי כולם אבל גם היא לפעמים יותר מחמירה את המצב.למשל אם אבא שלי טיפה משתעל וצרוד אז היא כבר דוחפת לו מחלות נוראיות כמו סרטן וזה מפחיד את כולם וזה גורם לו לפחד להיבדק אצל רופא והוא מתכחש לזה שהוא צרוד אבל היא לא צריכה לומר לו בגלוי שיכול להיות שיש לו חלילה את המחלה הנוראית והמלחיצה הזאת והיא לא מבינה שזה רק מלחיץ ושזה לא מה שיגרום לו ללכת לרופא כי אבא שלי פחדן נורא.בנוסף היא נוטה להיעלב מכמעט הכל למרות מדברים אליה ברוגע ובכבוד.אם היא נעלבת מביקורת בונה שהעבירו עליה אז היא מחפשת פגמים על הבן אדם שהעביר עליה ביקורת או תיקן אותה מדבר מה והיא צוחקת על דברים שרגישים לו כמו בריאות וזה נראה מהצד ממש קטנוני וקשה לי לראות את אמא שלשי מתנהגת ככה כי בעבר היא הייתה יותר נחמדה ופחות מעליבה.זה גורם להמון ריבים בינה לבין אבא שלי ובתקופ
תשובה
בס"ד
שלום רב,
לשאלתך הראשונה: הצניעות של חולצה, כלומר אורך השרוול ופתח הצוואר, שני אלו, לא קשורים לסביבה ולחברה. זו דרישה אוביקטיביות של ההלכה: שרוול שלא חושף את המרפק ופתח צוואר שלא חושף דבר מלבד הצוואר. לכן חולצת טישורט לא שייכת למי שרואה עצמה שומרת צניעות בסיסית.
בכל דבר צריך להתקדם בהדרגה - אם אינך מסוגלת כרגע לעמוד בדרישות הצניעות הללו - תשתדלי להתקדם בקצב שלך לפי כוחותיך.
אין אדם מושלם. איננו דורשים מכולם להיות מושלמים אבל אנחנו מצפים להכיר בחסרונותינו. חשוב לדעת ולזכור את הדברים שעלינו עוד לתקן, הקלקול החמור ביותר הוא כאשר נדמה לנו שאצלנו הכל בסדר.
לשאלתך השניה:
1. את מתארת משפחה שבה לאמא יש מקום מרכזי ביותר. אמא שלך מתנהגת בדרך שמביאה אותה לשלוט במידה רבה בכל בני המשפחה - היא עושה זאת על ידי דיבורים קשים ומתוך תחושה שהיא דואגת לבריאות של כולם. אמא שלך מקרינה מתח ומבט שלילי על דברים רבים ולכן לא נעים וגם קשה לכם אתה.
2. על פי רוב, התנהגות כזאת לא באה מתוך בחירה ורצון רע חס ושלום. אמא שלך אינה אישה רעה, היא אישה שהחיים היו רעים כלפיה. כנראה יש לאמא שלך רקע מסויים מילדות בעייתית, או בגלל ארועים שעברו עליה בחייה. החיים הפכו אותה למרירה, צינית, דואגת, מתוחה... חלק מהקשיים שלה מונעים ממנה להיות פתוחה לביקורת, משום כך עוד יותר קשה לכם לנהל איתה תקשורת גלויה ולדבר על הקשיים במשפחה.
3. את בצדק רוצה את אמא שלך, היא חשובה ויקרה לך, ואסור לך לאבד את הרצון לקשר טוב איתה. חשוב שהיא גם תשמע ממך ומשאר המשפחה שאתם אוהבים אותה והיא חשובה לכם.
4. הפתרון היחיד שאני מסוגל לחשוב עליו במצב הזה, הוא התערבות של פסיכולוג\ית או עובד סוציאלי. אבל גם זה לא פשוט - לא נראה שאמא שלך תסכים ללכת לפסיכולוג או ליעוץ משפחתי.
5. לכן הפתרון המעשי הוא לבקש שאת תהיי זאת שתתחיל את העבודה הטיפולית. תבקשי מההורים רשות או הסכמה להפגש עם פסיכולוגית או עובדת סוציאלית.
את יכולה להעזר ביועצת של בית הספר או בקופת חולים שלכם כדי למצוא מטפל רגשי.
6. כאשר תגיעי לשיחות עם המטפל - אז תפתחי את הקשיים שיש עם אמא שלך, אפשר שהמטפל יוכל להזמין אותה לפגישה בתור אמא שלך - וכך לאט לאט לשכנע אותה שהטיפול יכול לעזור לה ולכל המשפחה.