שאלה
בס"ד. שלום וברכה כבוד הרב.
אני בת 30 ולאחר שהתגרשתי חזרתי לבית הוריי. אני מטופלת בשני הורים קשישים וחולים ועל כן בכל פעם שיש אורחים כל הנטל נופל רק עליי כי אני היחידה בבית. זה הגיע למצב שאני פשוט לא יכולה לסבול הגעת אורחים כי לפעמים זה גוזל את כל השבת והחג ואז גם ביום היחיד שאני יכולה לנוח קצת אני לא מצליחה.
בעיקר יש שתי אורחות - שתיהן עולות מארץ אחרת ללא משפחה בארץ ואני מודעת למצווה הגדולה שבאירוח שלהן אך הדבר קשה עליי.
לציין שמאותן הסיבות קשה לי מאוד גם להתארח ואני משתדלת להימנע מכך ככל האפשר.
מה לעשות? האם להמשיך לא להזמין ולדחות הצעות אירוח או להמשיך להכריח את עצמי לארח? בחג סוכות האחרון פשוט ברחתי מבית הכנסת לפני סיום התפילה כדי לא להזמין אורחת. אני יודעת שזה לא תקין ואם הוריי היו יודעים הם היו כועסים כי הם אוהבים אורחים וחינכו אותנו להכנסת אורחים אך הטירחה היא עכשיו שלי ואינני מסוגלת מבחינה נפשית לארח אחרים כשאני זקוקה למנוחה.
תודה ושנה טובה
תשובה
ב"ה
לשואלת שלום,
א. מה שאת מטפלת בהורים שלך זו מצוה מאוד גדולה כשלעצמה,
אם קשה לך לדאוג גם לאורחים את לא חייבת לארח אותם,
גם לא מצד כיבוד הורים, כי המצוה היא לספק להם את הצרכים הנוגעים להם,
ואי אפשר להעמיס עליך גם אורחים נוספים.
ב. צריך לחשוב על ההורים גם לטוות ארוך, אם לא תהיה לך מנוחה אפילו בשבת, לא תוכלי לטפל בהם כראוי במשך השבוע,
ויותר מזה אם תגיעי למצב בלתי נסבל לחלוטין ותקרסי, מי יטפל בהורים?
לכן את צריכה להתרכז במצוה אחת שמוטלת עליך – הטיפול בהורים.
את יכולה להתחמק מלהזמין אנשים נוספים לשבתות וחגים,
כמובן אין צורך לספר על כך להורים כדי לא לצער אותם.
בברכת חג שמח,
דני ארגמן