כפייה במצוו

שלום וברכה
יש לחלק בין שני מצבי כפייה:
מוטל עלינו לשאוף לאופי ציבורי של רשות הרבים. האופי הציבורי הזה כופה על אנשים לעשות או שלא לעשות דברים שהיו עושים אם זה לא היה האופי הציבורי. זו אחת המשמעויות של היותך שייך לחברה. על כן, הרצון שלא יהיה חילול שבת ברשות הרבים הוא בהחלט שאיפה שלנו.
לעומת זאת, כפייה על הפרט לנהוג בדרך ההלכתית היא יותר מסובכת מבחינה הלכתית, כיוון שמצד אחד יש מקורות המדברים על כפייה זו ומצד שני קשה להבין מה הערך של קיום מצוות מצד זה שכפו את האדם לעשות זאת, וזאת עוד מעבר לשאלה על הבחירה החופשית. זו שאלה שלא דנו בה מספיק, והיא צריכה עוד להידון הרבה.

אין אנו שואפים למדינת הלכה במובן הפקיסטאני של המילה. אנו שואפים למדינה יהודית, שהיא מעוצבת לאור ההלכה, הנבואה, מסור היהדות, דרך הארץ שקדמה לתורה, ועוד עניינים רבים אחרים. זה משהו אחר לחלוטין מהשפה המקובלת של מדינת הלכה.

כל טוב