שאלה
אני שונא את ההורים שלי. הם התעללו בי כשהייתי קטן. היום אני בן 37 והתלוננתי עליהם למשרד הרווחה.
אני שונא את אשתי בגלל שהיא טיפוס כפייתי ושתלטן ומאיים. אנחנו מתגרשים. היא אמרה שתמכור לי את הפסנתר אז הוצאתי נגדה צו עיקול, ואני מתכוון למחוק לה את כל המסמכים שלה החשובים במחשב כמו שהיא מנעה ממני את הפסנתר. היא תאכל את הלב ותקלל את הרגע שהתייחסה אלי בזלזול ובאכזריות.
אני גם שונא את הילד שלי בן 7 שלמד מאמא שלו ופעם אחת כשהוצאתי אותו מהחדר הוא צעק "תזמיני לו משטרה!!!" אני הולך להגיד לו: "תשמע, אני לא רוצה אותך בתור בן. לך להיות בן של אמא שלך. אני לא רוצה שתזמין לי משטרה, לכן אני מעדיף להשאיר את אחים שלך, אבל אותך אני לא רוצה", שיאכל את הלב שלו כמו שאני אכלתי את הלב שלי כשהוא אמר "תזמיני לו משטרה!" ילד בן 7, שאח"כ לקח חליל מעץ ואיים לזרוק עלי ונרתעתי לאחור. אני שונא אותו. שונא את אמא שלו. שונא את ההורים שלה שגירשו אותי בזמן שהייתי חולה מהבית שלהם והזמינו משטרה שתרדוף אחרי בגלל שחטפתי מהם את הילדה שלי שלא ראיתי שבועיים כי הם סגרו את הילדים שלי אצלהם בבית. ולא רק שלא ביקשו סליחה, אלא אומרים לי להזהר אם אזכיר את המקרה... אני שונא אותם.
את כל מי שאני שונא - ארחיק מהחיים שלי בלי רחמים. כל מי שפגע בי - מהווה בשבילי איום. אסלק אותו. אני יכול להתחתן עם מישהי שיש לה ילדים שאבא שלהם לא בא לראות אותם ולבחור להיות אבא שלהם. אבא זה בחירה. אני בוחר לא להיות אבא לבן שלי שהתחצף ואיים במשטרה וכמעט וזרק עלי חליל מעץ. אני שונא אותו, אפילו שהוא בן 7. אני שונא את אמא שלו. אבל את שאר הילדים שלי אני אוהב. יש לי עוד 3 ילדים שלא עשו לי כלום ואוהבים אותי. גם הוא יכול להגיד שהוא אוהב אותי, אבל אני לא מאמין לו. נפגעתי ממנו ואסלק אותו מהחיים שלי.
כן, אני אדם שהתעללו בו ריגשית בתור ילד ועכשיו אני החלטתי לסלק בלי רחמים כל מי שינסה לפגוע בי. אני מסוגל להתאכזר כמו שהרגשתי שהתאכזרו אלי, וזה מאוד מאוד יכאב למי שירגיש... להורים שלי, לזוגתי לשעבר, לילד שלי, להורים שלה, לכולם הולך עכשיו לכאוב מאוד מאוד. אני רוצה להרגיש צדק. אני רוצה שיכאב להם כמו שהכאיבו לי. רק אז ארגיש את אלוהים. רק אז.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אתה אדם פגוע והדבר מורגש. גורלך לא פשוט בגלל סביבה שמקשה עליך מאוד: אתה מתאר את אשתך ואת המשפחה שלה.
כל הנסיבות הללו הפכו אותך לאדם מלא כעס, אתה גדוש בכעס שכמעט מפוצץ אותך.
כאן אתה עלול לעשות את הטעות ולהעביר את כל המטען הנורא שיש לך לדור הבא - לצאצאיך.
אתה מפנה המון כעס על ילד בן שבע!
בסך הכל ילד בן שבע - מה הוא כבר מבין ויודע?
הוא מושפע מהסביבה שלו - בית שיש בו הרבה כעס.
הילד מגיב כלפיך בכעס ואתה מגיב חזרה - זו סערת כעס שסוחפת את כולכם.
אבל ילד בן שבע יכולים גם לעטוף באהבה, יכולים למלא אותו שמחה ואהבה - ואז יהיה לך ילד מקסים.
הבעיה היא שאין לך כרגע יכולת ולא כלים להתנהגות שונה.
לכן אני ממליץ לך בכל פה לקחת את עצמך בידיים ולעשות שינוי גדול: לקטוע את הרצף הדורי של כעס ושנאה – הוריך פגעו בך ואתה תפגע בילדך – כך זה ימשיך ויתגלגל מדור לדור...
אני ממליץ לך לבלום את מסורת הכעס והשנאה ולהתחיל מסורת חדש של שמחה ואהבה.
אבל זה לא שינוי פשוט – במקרה שלך זה דורש הרבה מאוד עבודה פנימית, רגשית-רוחנית.
אם אתה באמת רוצה לתקן ולשפר את חייך עליך לפעול בדיוק הפוך ממה שכתבת: "את כל מי שאני שונא - ארחיק מהחיים שלי בלי רחמים. כל מי שפגע בי - מהווה בשבילי איום. אסלק אותו..."
הכעס והשנאה, הרצון להעניש ולפגוע בכולם – הכוחות השלילים הללו שממלאים אותך מזיקים לך מאוד ויזיקו גם לסביבה שלך.
אתה חייב לפתח עמדות רגשיות הפוכות: מלאות חמלה ואהבה, פיוס וסליחה – זה לא קל אבל זה אפשרי. לשם כך אתה צריך לקבל יעוץ מאוד מקצועי – אני מציע לך למצוא פסיכולוג טוב ולעבוד על הבנת הקשיים שלך ומציאת דרך לשינוי.
בהצלחה