כנסיות ומסגדים

הילה שלום,
המשנה בעבודה זרה(יא,ע"ב)עוסקת בענין משא ומתן עם גויים ביום אידיהן:"עיר שיש בה עבודת כוכבים חוצה לה מותר".ופירש רש"י שם,וז"ל:
"לשאת ולתת עם היושבין חוץ לעיר שאין נמשכין אחר אותה עבודת כוכבים,שכן מנהג זה עובד את שלו וזה עובד את שלו.ויום איד של אלו אינו ביום איד של אלו".
ושואלת המשנה,מהו לילך לשם?האם מותר להיכנס לאותה העיר ביום שחוגגים לעבודה זרה שלהם?
ומשיבה,בזמןשהדרך מובילה לאותה העיר בלבד,ואין דרך ממנה לעיר אחרת-אסור,שהמהלךלשם נראה כהולך לחגוג עמהם.
וכתב על כך הריטב"א בחידושיו(שם):
"וטעם נכון הוא,דהא בגמרא אמרינן דחיישינן לחשדא,ואפילו במקום סכנה כגון דצתי מיאדאי לא שתי מאית,והיא בכלל אבזרי ע"ז שיהרג ואל יעבור,ולפי זה אסור ליכנס לבית ע"ז במקום שאין רגילין הגויים ליכנס לשם אלא לצורך ע"ז בלבד".
נמצאנו למדים שאפילו במקום סכנה אין להיכנס לכנסיה שנכנסים אליה לצורך ע"ז.וכן דעת הרשב"א המובא בטור(יו"ד,סי' קמט):"ואפשר דאפילו על עסקי רבים ואפילו על פיקוח נפש אסור".
אולם הרא"ש בתשובותיו התיר להיכנס לבית ע"ז משום פיקוח נפש,וז"ל(כלל יט סימן יז)
ששאלת, על אשר ברח ונכנס ליסגר בבית עבודת כוכבים המוקפת חומה ודלתים ובריח, כדי לינצל, נראה לי שאין איסור ועון בדבר. ועוד יותר מזה אני אומר, כי בארצנו נהגו הכותים, אף מי שהיה חייב מיתה ונס אל בית עבודת כוכבים, לא יקחוהו משם; ואם יהודי ברח שם לינצל, אין איסור בדבר. ולא דמי למתרפא בעצי אשרה; דהתם היינו טעמא, משום דסבור הישראל שיש ממשות בעבודת כוכבים ואתי לממשך בתרה, כיון שהרפואה תלויה בעצי אשרה, ולא משום שנהנה מעבודת כוכבים. דגרסינן בירושלמי, בפרק שמונה שרצים: בכל מתרפאין, חוץ מעצי אשרה, עד: כדון שאמר לו הכותי: הבא לי מעלין של עבודת כוכבים והביא לו; אבל אמר: מעלין, סתם, מביא לו אף מעלין של עבודת כוכבים. וכן אם עובדי כוכבים נהגו קלון בבתי עבודת כוכבים, להציל הבורח לתוכן, בשביל זה לא אתי למימשך בתרה, דאין זו משום כח ועילוי שיש בעבודת כוכבים. ועוד, דלא אסרו להתרפאות אלא מעצי אשרה הנעבדת, שהיא עצמה עבודת כוכבים ומשתחוין לה; אבל בית שמכניסין לתוכה עבודת כוכבים, אינו נקרא עבודת כוכבים; כדתנן (ע"ג מ"ז:): ג' בתים הם וכו'"
ולמעשה כך פסק מרן בשו"ע(יו"ד קנז,ג):
"מי שנתחייב מיתה מותר לברוח לבית עבודת כוכבים ולהציל את עצמו"
ראינו אפוא שבמקרה של פיקוח יש מחלוקת בין הראשונים אם מותר להיכנס ע"ז.
כעת נבוא לשאלה האם במקום שאין פיקוח נפש מותרת הכניסה לכנסיה.
מדברי הרמב"ם(פירוש המשניות,ע"ז,פ"א מ"ב) למדנו שיש
איסור מוחלט להיכנס לכנסיה.
וכן נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קנ סעיף א)
"מצוה להתרחק מדרך עבודת כוכבים ד' אמות".
ומהרמ"א משמע שאף לחצר אסור,וז"ל:
"חצר של עבודת כוכבים, י"א דדינו כעיר של עבודת כוכבים (טור בשם הרשב"א), ובזמן שאין העובדי כוכבים מתקבצים שם לתרפותן מותר ליכנס שם (טור בשם ר' יונה והרא"ש). וי"א דבכל ענין אסור, אם אין דרך עובר בו למקום אחר. אבל כשדרך עובר למקום אחר, לכולי עלמא מותר".
ובשו"ת חיים ביד (סימן כו) ד"ה ונראה להביא,נשאל בענין זה,וכתב:
"ואל יקחך לבך לומר דבזה"ז ליכא ע"ז כדכתבו הפוסקים לכמה מילי דזהו לגבי הגויים דאין לדונם לעוע"ז אכן בית טפילתם מקום מוכן לפור' דמקטרין ועושים עבודתם זכר לע"ז של קדמונים תינח דאינו ע"ז ממש נקוט מיהא פלגא דמידי סרך טומאה וסט"א לא פלט ובפרט כשהנכס /כשהנכנס/ הוא ישראל זרע קדש דהחיצונים דבקים בו כמי שנכנס למקום הדבורים וזה פשוט וברור ושכלי וצריכים טבילה ומלקות ולתת מלבושים שנכנסו בהם לעניים מרודים דתיהוי להו כפרה".
ומלבד זאת כבר פסק הרמ"א:(שולחן ערוך יורה דעה סימן קמא סעיף א)
"צורות שמשתחוים להם, דינם כדין הצלם ואסורים בלא ביטול".
ה"ציץ אליעזר"(חיו"ד צא) הוכיח מדברי הר"ן(סנהדרין סא ע"ב) שגם כנסיה למסגדים אסורה.וז"ל:
"הנה אמנם כן נכון הדבר, וחילי דידי מדברי חדושי הר"ן בסנהדרין דף ס"א ע"ב ד"ה יכול, שכותב וז"ל: ולמדנו מכאן שהקדשים של כותים וגם המשוגע של הישמעאלים אע"פ שאין טועין אחריהם לעשותן אלהות, הואיל ומשתחוים לפניהם השתחואה של אלהות דין ע"א יש להן לכל דבר איסור של ע"א, שלא בהדור לבד הם משתחוים לפניהם שאין הדור למתים אלא כענין עבודה של אלהות היא עבודתן עכ"ל.
הרי למדנו מפורש מדברי הר"ן דגם לעבודת הישמעאלים והשתחויתם לנביא השקר שלהם דין ע"א יש לקדשיהם לכל דבר, וא"כ ברור לפי"ז שגם בית המסגד שלהם שבו הם מבצעים עבודתם יש לו ג"כ דין של בית ע"א לכל דבר ואסור ליכנס לשם, וברוך אלקינו שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת.

ולפיכך למסגד שבו הם עושים את עבודתם,יש דין של בית ע"א ואסור להכנס לשם.
ולקראת סיום נזכיר מה שכתב החיד"א(ברית עולם,תלה)
בשם מר זקנו מחבר הספר "חסד לאברהם",שהנכנס לבית ע"ז שלהם הרי הוא בכנפי הסטרא אחרא של הטומאה,ומטמאים אותו מעט מעט,ולא ידע כי בנפשו הדבר.
ונסיים בעדותו האישית של מרן הרב קוק זצ"ל על עצמו"(ערפילי טוהר,עמ' כג).
"בילדותי הייתי מרגיש סרחון של בית הכיסא מבית התיפלות של הגויים, אף על פי שהיו לכאורה נקיים מאוד,ועמדו בתוך גן של עצים נטועים".
בברכה וכל טוב,
שמואל זעפרני