שאלה
באחת ממהפסקות באוניברסיטה ,התיישבה לידי בחורה והצהירה בפניי{אני עם כסוי ראש}שפעם היא מאד האמינה אבל היום היא כבר לא.כששאלתי כיצד מאבדים את האמונה,השיבה שאיבדה אח.{מצאו אותו ירוי בראשו בבסיס,ולא בדיוק יודעים מה קרה שם.}כך ש"הגעתי למסקנה שאין בורא לעולם ואם יש אז עדיף שאני לא אגיד בקול רם מה אני חושבת עליו.."ניסיתי להסביר לה שלכל אחד יש את הזמן הקצוב שלו בעולם הזה ..שלכל אחד התיקון שלו,אך לא נראה לי שהצלחתי להגיע אליה.מה עונים?אני חייבת לחזור אליה עם תשובה..תודה. ..
תשובה
שלום וברכה
אין לנו כלים אוטומטיים להשיב אמונה.
ההתמודדות עם מצבים בהם נראה כי הקב"ה לא נהג עמנו בחסד וכי יש כאב על הנהגתו היא נושא שכל התנ"ך עוסק בו. בדרך כלל, אני מציע במצבים כאלה לא לנהוג כעורך הדין של הקב"ה, ולא להצדיק את המעשה ואת הדרך בה הוא נוהג, שכן אין אנו יודעים מה בדיוק דרך זו.
מה שכדאי לומר לה הוא דווקא את ההפך - ההפך הוא שגם את הכאב מובילים כלפי שמיים, ואומרים לריבונו של עולם בדיוק מה שמרגישים. כך עשו כל גדולי האומה לאורך הדורות, והם היו אמיתיים לפני הקב"ה. במקביל, לא עוסקים בשלב הראשון בהצדקת מעשי ד', כי אם בניסיון להבין מה אנחנו צריכים לעשות כשרע לנו. ההלכה אמרה כי חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, אולם הברכה על הרעה היא שונה מהברכה על הטובה, ואין אנו מברכים על הרעה "הטוב והמיטיב" כי אם דווקא "דיין האמת".
מי שעסק הרבה בשאלה מה צריך לעשות במצבים כאלה הוא הרי"ד סולובייצי'ק זכר צדיק לברכה. אני מציע לך ללמוד יחד איתה את החלק הראשון של המאמר "קול דודי דופק" (הוא מופיע בדרך כלל בספר "איש האמונה" המצוי בכל ספרייה תורנית) ויחד עימה ללבן את השאלה מה באמת צריך אדם מאמין לעשות בשעה שרע לו.
רק בשלבים מאוחרים יותר ללכת בדרך האמונית שאת הלכת בה, ולדבר איתה על התיקונים ועל הביאורים האפשריים למעשה השם.
כל טוב ובהצלחה. יישר כוח על היוזמה