שאלה
שלום הרב! שמי א' ויש לי בעיה..הורי הם אנשים מדהימים והורים מדהימים עוד יותר אוהבים חמים ומגנים אך יש ל בזמן האחרון הרבה היתקלויות איתם על כך שאינם מסכימים לי ללכת לדברים חברתיים שונים משום פחד וחשש ודווקא קרה לאחרונה מס פעמים רצופות ובכול הפעמים קשה לי נורא להבין אותם ואת ההתעקשות שלהם מצד שני איני ילדה מרדנית וחשוב לי נורא מה אימי חושבת ואומרת כך שלא אעשה משהו בניגוד לרצונה...אך אני חשה רגשות אשם שאני באה אליה בטענות כי הרבה פעמים למרות החשש הרב היא עשתה מאמץ ושלחה אותי למקומות שונים...שאלתי העיקרית היא מה לעשות? מחר (יום שישי) יש שבת צוות מטעם התנועה בה אני מדריכה ביישוב בשומרון ועלינו לנסוע ב2 אוטובוסים ולישון בשקי שינה בשבת אבל מאוד חשוב לי לנסוע כי כבר לא נסעתי לשבת אחת וגם תהינה הרצאות יפות בשבת בעיקרון אימי הסכימה אך בלב כבד עם הרבה חששות ופרצופים שאלתי היא האם לנסוע בכול מקרה או לוותר? ובכללי מה לעשות עם רגשות אלה...
תשובה
בס"ד
שלום רב,
לצערי התפניתי להשיב רק לאחר השבת - אבל בשאלה העקרונית אפשר לעסוק.
הקשר הבסיסי שלך עם הוריך הוא טוב ובריא, זו נקודת מוצא חשובה שחייבים לשמור עליה.
הפתרון האמיתי במקרים כאלה הוא התחשבות הדדית - פעם את מוותרת במשהו שמאוד חשוב להורים שלך ופעם הם מוותרים במשהו שמאוד חשוב לך.
הקושי הגדול, בהצעה הפשוטה הזאת - קושי שמונע התנהלות כזאת בכל הבתים - זה הקושי להקשיב באמת אחד לשני.
על פי רוב אין הקשבה כנה, לעיתים גם אין אמון. ההורים לא באמת מאמינים שזה חשוב לילד, הבן לא באמת מאמין שלהורים כל כך קשה להסכים לו...
לשמחתי אצלכם זה נשמע אחרת. נראה שיש לך ולהורים שלך אמון הדדי. לכן במקרה שלכם אפשר לבנות על הקשבה כנה ואמיתית.
כמובן לא די בהקשבה צריך גם פתיחות - כל אחד יאמר באמת את כל הסיבות שיש לו למה שהוא מבקש.
לסיכום, שיח בונה מכיל שלשה מרכיבים של תקשורת בריאה: הקשבה, כנות ופתיחות.
אם תשמרו על הכללים הללו ותוסיפו לכך הרבה כבוד הדדי, תגיעו לפתרון הנכון ביותר שיש עבור שני צדדים שרוצים דברים סותרים: מדברים בכנות, מקשיבים ומחפשים פתרון שהכי פחות קשה לשני הצדדים.
בהצלחה!