כיבוד הורים - בגיל ההתבגרות

בס"ד

לשואלת היקרה, שלום רב.
הגעתי קצת באיחור לשאלה שלך, אבל זו שאלה שלצערינו תמיד נכונה. או איתך או עם אחרים\אחרות!

בשאלתך העלית כמה נקודות, הצצות מתוך התסכול והכאב שלך. שאלת מה לעשות עם הורים שמגבילים אותך?
האם תמיד לעשות מה שהם אומרים?
האם זה בסדר שיש לך נקודות שבירה לפעמים?

קודם כל, אני רוצה לתת לך נקודת מבט קצת אחרת זה לא במקום תשובה.
זו ה["הקדמה לתשובה"].

[ברוך השם שיש לך משפחה והורים!] הורים שאוהבים אותך ודואגים לך, גם אם הם בני אדם שיש להם גם חסרונות! את יודעת איך זה לחיות בלי הורים, חלילה?
יש הרבה אנשים שבחלומותיהם הוורודים ביותר הם חולמים שהם חלק ממשפחה נורמלית, שיש בה קצת מריבות לפעמים, אבל העיקר – שיש בה חום והורים שאיכפת להם מהם. על כך בלבד ראוי לכוון כשאומרים בתפילה 'מודים אנחנו לך'.

דעי לך שהרבה בנים ובנות בגילך הרגישו ומרגישים כמוך, וכמעט תמיד בסופו של דבר הדברים מסתדרים, ב"ה.
את עכשיו נמצאת בשלב חשוב של עיצוב האישיות, ושלב זה רצוף מאבקים וקשיים – אבל בעזרת ה' המצב יהיה טוב יותר, ואת רק תרויחי מכל קושי.

[לעצם העניין]. בשביל לענות לך על השאלה הזאת, צריך קודם כל להדגיש שאת ההורים שלך לא תפקידך וגם לא תפקידנו לחנך.
גם אם ננסה - זה לא יצליח. זו עובדה שקשה לשנות אנשים מבוגרים, ואם מישהו ישנה אותם זה הם את עצמם בודאי לא אנחנו הילדים.

וכיון שאת הוא זאת ששואלת את השאלה, את תקבלי את התשובה.
(בסוגרים - אם הם או הורים אחרים יגלשו ויקראו את שאלתך הם כבר ידעו מה עליהם לעשות - אבל זו לא צריכה להיות כוונתינו כי כך לא נגיע לפתרון. נחשוב מה עלינו, אנחנו, לעשות.)

אני רוצה לכתוב לך קצת על חשיבות מצות כיבוד הורים, אע"פ שאני בטוח שאת מכירה את כל זה מלפני שכתבתי ואני לא רוצה להשמע ח"ו כ"מטיף". אני מבקש שתקראי את המילים הללו כאמורות אליך ביחס להוריך, לא כדבר כללי!!
למה אני כותב לך?
כי אני זוכר את עצמי שכשהיו לי ויכוחים עם ההורים שלי בתור ילד\נער\בחור - (למי לא היה?) אבא שלי השתדל לא לקחת צד בויכוח, כאילו נטראלי. רק לקח אותי הצידה והראה לי את הסיפורים הללו. הסיפורים האלו שהכרתי כבר מהגן. אבל כשקראתי אותם בהקשר שלי הם נקראו אחרת לגמרי. למדתי משהו על מצוות כיבוד הורים מהסיפורים הללו, לימוד שנחרט בי עד היום.

מה הוא הראה לי?

את הגמרא במסכת קידושין שמספרת איזה כבוד גדול היו נוהגים האמוראים לחלוק להוריהם. שאחד מהם היה קם כל פעם שאמו היתה מתקרבת לחדר בו הוא נמצא, והסביר לתלמידיו ש"שכינה מתקרבת"!!!.

את זוכרת את הסיפור המפורסם על ר' טרפון, זה ששם את כפות ידיו מתחת לרגלי אמו, כדי שלא תלך יחפה, גם הוא מופיע שם.

הוא הראה לי את הסיפור על אותו אדם שישב בראש הקהל, ובאה אמו והכתה לו בפניו, וקרעה את בגדיו- ולא הכלימה.

אני יודע שזה לא ההורים שלך!
זה גם לא מלמד מה שמותר לאמא שלך!!
[אבל זה נוגע לנו]. כי זה "סיפור קצה" שמלמד מה אנחנו צריכים לעשות כשדבר נורא כזה קורה!! ובודאי כשקוראים דברים הרבה יותר קטנים.

אם יודעים שאין מקום לויכוח עם ההורים - פשוט לא מתפוצצים!!

זה לא ניכור ולא כניעה ולא הכרח. - זה אומר שצריך לקחת את החיים איתם באהבה.

אומרים על מצות כיבוד הורים שהיא אחת המצות הקשות ביותר והאמת היא ש[אם יודעים איך לכבד הורים, היא אחת מהמצוות הכי הכי שמחות!!].

*******

[אז מה עושים?]

צריך להבחין בין הדברים אותם ההורים אומרים לנו לעשות.

** [יש דברים שההורים אומרים לנו לעשות, פשוט מפני שהם דואגים לנו]. לדוגמא: לקחת סודר.
במקרה כזה אל תתוכחי, קחי את הסודר, וכשתצאי מהרחוב תורידי אותו ושימי בתיק. אין בזה שום בעיה, לא מצד כיבוד הורים ולא מצד גניבת דעת.

אם הם דואגים לך ולכן הם לא נותנים לך לעשות משהו, לדוגמא: שלא תצאי לטיול שמא יקרה לך משהו בטיול, פשוט תגידי להם שכולם יוצאים, ושרוב הטיולים ב"ה מסתיימים בשלום, ותני להם פרטים על הטיול. מי מדריך, היכן ישנים, מה התוכנית וכד'. טלפון נייד בודאי יש לך, תבטיחי (ותקיימי) שתתקשרי אליהם בערב בשעה מסוימת. תראי אחריות הן בידיעת הפרטים, והן במהלך הטיול עצמו. אגב, כשאת חוזרת מהטיול, את לא צריכה לספר להם דברים שאת יודעת שיפחידו אותם.

צריך לזכור ולחזור ולשנן, שההורים הם לא אנשים רעים, הם פשוט רוצים בטובתנו. לכן, לפעמים עוזר לומר: "אמא, נכון שאת רוצה בטובתי? זה מה שיהיה לי טוב עכשיו." זה משפט שיכול לחולל פלאים.

** [לפעמים הם אומרים לנו לעשות דברים כי הם צריכים עזרה]. במצב כזה צריך לחשוב מה היינו עושים אם זה היה אדם אחר: הרבה פעמים היינו עושים את זה בשביל מישהו אחר שהוא לא הורה שלנו. אם כך, מדוע שלא נעשה זאת בשבילם?
הרי התורה רואה בזה מצוה הרבה יותר גדולה מאשר לעזור לאדם זר.
הסדר אמיתי של החיים לפי התורה הוא לעשות חסד עם הקרובים קודם לרחוקים. (אינני רוצה להעכיר את רוחך ולספר לך מי היה זה שחשב שצריך לעשות חסד עם הרחוקים לפני שעושים עם הקרובים. )

** [ולפעמים הם מבקשים שנעשה דברים או שלא נעשה אותם כי הם חושבים אחרת מאיתנו]. במצב כזה, אם זה אידיאל חשוב ואמיתי את יכולה לעמוד על שלך בכבוד. את לא חייבת להתווכח. את תסבירי במאור פנים.
דעי לך שזה הדבר שהוא באמת היותר קשה במצוות כיבוד הורים. כי יש כאן התנגשות של ערכים.

את לא צריכה לוותר רק לומר אותם באהבה וסופם של האידיאלים שהם מדברים בעד עצמם והם מנצחים - אם הם נכונים.

הם יעריכו אותך שאת כבר גדולה, שיש לך דעות משלך, ושאת לא מוכנה לוותר.

אני לא מציע שתעשי בניגוד לרצונם, אבל תחזרי על זה שוב ושוב, באהבה - לא בנידנוד, עד שיום אחד תגלי שהם דוקא כן מסכימים.

אל תלכי אתם ראש בראש אף פעם, כי גם אם תנצחי, תגלי ברבות הימים שהפסדת, ובגדול.

** [כשהם אומרים לך דעות שקשה לך לקבל], את יכולה להסביר, להאיר פנים, לחייך. אם זה לא הולך רק תקשיבי, עדיף לא להתווכח, ומה שלדעתך אינו נכון, תוציאי החוצה.
אל תשמרי אותו בפנים, כי הוא יכול להרוס לך כל מיני דברים בפנים.
הכלל הוא: לא להכנס לעימות, ומצד שני להרגיל אותם לאט לאט שאת אדם העומד בפני עצמו.

ומדי פעם תחשבי: [אולי הם באמת צודקים? ] הרי במה הם יותר טובים ממך? לא בזה שיש להם כסף, ולא בזה שיש להם מכונית.
הם טובים מאיתנו בזה שיש להם נסיון חיים עשיר. כדאי מאוד לשמוע את ההצעות שלהם. גם אם לא נסכים איתם מסיבות שונות, תמיד נוכל לקחת איזה חלק מהדברים שלהם איתנו לאורך כל הדרך. הרי גם הם לא היו תמיד כאן לצידנו.

וכל מה שאמרנו הוא כמובן, בצורה יפה ונעימה. אפשר להציג עמדות נחושות גם בלי לפגוע בהם.


צריך לזכור כי מצוות כיבוד הורים היא מצוה עוברת. עוד מעט תתחתני ותעזבי את הבית ואת עלולה לומר לעצמך כמה חבל שלא כבדתי את ההורים שלי כראוי, הרי הם ההורים שלי ואני כ"כ אוהבת אותם.

*****

כל זה זה הסברים על החיים, ואיך הם צריכים להיות אבל אם את מתפוצצת כפי שכתבת.

נו.
לא נורא!
מותר לך [להתפוצץ. רק לא לרסיסים!!
]
צריך לדעת איך עושים את זה. באופן שאחרי שעה קמים שמחים ומחויכים - אנשים חדשים.

תתחדשי, תרגעי, תחזרי עם כוחות מחודשים.

הבית לא צריך להיות מקום בו מגיעים למלחמה. הבית צריך להיות המקום בו את נרגעת, אבל אם זה לא הולך, צאי קצת להתאוורר. המטרה שלך היא לא לשרוד, אלא להפוך את הבית למקום בו תאהבי להיות.

זה לא יקרה ביום ולא בחודש, גם אם תפלי עוד פעם בדרך לא להתיאש, לקום ולהמשיך לעלות. תזכרי להתחיל כל פעם מחדש ותמשיכי הלאה.

*********

ולסיום עוד דבר קטן.

ההורים שלנו הם גם בני אדם!!
הם לא מחכים לזה אבל מגיע להם באמת באמת הרבה הרבה חום, רגשות, אמירת תודה. זה דבר שמשמח כל אחד, ובפרט הורים.
ואם הילדים שלהם לא נותנים להם את זה מספיק - הם נורא עצובים.

חישבי על זה . רק להדביק לאמא נשיקה סתם כך על שום דבר. סתם באמצע היום. סתם כי את אוהבת אותה.
איך זה נראה לך?
זה יכול לעשות לה את היום!!

אנא - האירי להם פנים. אימרי תודה. זה יכול להיות כל יום, כל פעם, על כל דבר. על ארוחת צהרים, על מימון, על הלימודים, על הבילוים, על הכל.

לא תודה סתמית.
משהו מהלב.

לא לשם מטרה מסוימת - רק באמת כי את אוהבת אותם.

בהצלחה אמיתית בכל החיים!